חמישה דברים טובים שקרו לי השבוע

לאחרונה הרגשתי שהשבועות שלי ארוכים ומתישים וסופי השבוע קצרים מדיי. לא הצלחתי לנוח ובאופן כללי הייתי פחות חיובית ונינוחה. השבוע החלטתי לחזור ולהתמקד בטוב. וזה עבד. ממליצה לעצמי ולכולם לדבוק בגישה הזו. זה עושה פלאים. הנה רשימה של חמישה דברים טובים, קטנים וגדולים שקרו לי השבוע והזכירו לי שכאשר הפוקוס שלי נמצא על הדברים החיובים, הם קורים מעצמם. 1. נסעתי ברכבת וצילמתי תמונות יפות. כבר...

2
להמשך קריאה

לילה טוב אמא, אני אוהבת אותך

לא משנה איזה יום היה לי, אם הוא נגמר במילים ״לילה טוב אמא, אני אוהבת אותך״ הוא היה יום טוב. אז לאחרונה כל הימים שלי טובים, הלוואי ותמיד יסתיימו במילים האלה. כנראה שכל האמהות (או לפחות רובן) מרגישות שהן יצרו את הפלא הכי מיוחד ומרגש בעולם. כולן צודקות. כל ילד זכאי להרגיש שהוא הפלא הכי גדול בעולם של ההורים שלו. אני יודעת שעלמה מרגישה...

2
להמשך קריאה

אחד עשר דברים קטנים שעושים אותי מאושרת

האושר נמצא בפרטים הקטנים ובדברים יומיומיים. למדתי זאת בשנה וחצי האחרונות ועדיין לומדת זאת יום אחרי יום. זאת הרשימה שלי: ״לגלות״ ברגע היציאה מהמקלחת שכבר צחצחתי שיניים (מתוך ההחלטות החכמות שאני עושה רגע לפני הכניסה למקלחת). להבין שבעצם לא צריך הרבה בשביל רגעים של אושר טהור - מספיק להפריח בועות סבון. לגלות איזה כיף זה להתנדנד ביחד בנדנדה. להתגלש במגלשה של ילדים ולא להיתקע באמצע. לשיר ברחוב,...

2
להמשך קריאה

זיכרון חבוי או ״ספר ילדים מחנות קסומה שעשה לי פרפרים בלב״

אין לי כמעט זכרונות מהאמא הביולוגית שלי, הייתי בת שש כשהיא נפטרה. למה אני חולקת זאת אתכם הפעם? כי קרה לי משהו מרגש לאחרונה שקשור בזכרונות ואשמח לשתף אתכם. לפני כשבוע נכנסתי לחנות ספרים מקסימה, ״המגדלור״, וביקשתי המלצות לספריי ילדים. בין הספרים שקיבלתי נח לו הספר ״תהיה בריא מוריס מגי״ שמשך אותי בצורה יוצאת דופן. משהו בו גרם לי להתרגשות בבטן....

1
להמשך קריאה

הורים ממאדים, רווקים מנוגה

עד כמה החיים שלנו משתנים מהרגע שהופכים להורים ומפנימים זאת? אני יודעת מה התשובה שלי, מעניין מה תחשבו אתם. מזהירה, זה הולך להיות פוסט עם לא מעט הכללות. על כן, כל הדוגמאות יהיו עליי ובואו נניח שהן מומצאות לגמרי.   לפני שאקבל ריקושטים אחדד: ברור לי שיש גם אמצע, איפשהו בין מאדים לנוגה (נניח, בכניסה לשביל טיפת החלב) ממוקמים דודים ודודות שטרם...

2
להמשך קריאה

על חרדות ופחדים הכי עמוקים

כשהפכתי לאמא הפכתי להיות חרדתית. או שמא תמיד הייתי כזו ורק שמרתי על פאסון? לא יודעת. חלק מתאי הזיכרון שלי נמחקו עם הלידה. אניח הנחה סבירה שעד שעלמה הגיחה לעולם, החרדות היו רדומות. הן מצאו את דרכן להרים את ראשן הלא יפה במיוחד דווקא כשהיקר לי מכל מילא את עולמי. אני לא מבקשת עצות חכמות ומלומדות בסגנון ״את צריכה לעשות עם זה משהו,...

3
להמשך קריאה

וידוי אישי והבטחה לעצמי לשנת 2015

בדקה ה-90 של שנת 2014 יש לי וידוי. הוידוי הזה קשה ולא נוח לי, זה משהו שאני מתביישת בו ומחשיבה כנכות שלי. אני לא נוהגת. כבר שנים שלא נהגתי, המצאתי תירוצים שונים ומשונים למה הפסקתי לנהוג, הסברתי לעצמי ולאחרים מדוע זה בעצם ממש נוח לי: הרי אין באמת צורך לנהוג בתל אביב, אין חניה זולה ליד העבודה, הדלק ממש יקר, יש לי...

2
להמשך קריאה

על חור בלב, יום הולדת וגעגוע

אמא שלי, הלוואי והיית כאן. היינו חוגגות ביחד את יום ההולדת שלי. היית מחבקת ומנשקת את עלמה. ואותי. לא הייתי חוששת שחלילה יהיה לי סרטן או שסתם איזה נהג מטומטם שנוסע בפראות ידרוס אותי או שיקרה משהו נורא אחר ועלמה תישאר בלי אמא. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שעלמה תישאר בלי אמא. זה לא יקרה לה, לא אתן שיקרה לה מה שקרה...

28
להמשך קריאה

בזכות הפייסבוק מצאתי חברה אבודה

נפגשנו למחרת, הסתבר שאנחנו שכנות!

לכל מי שלא מאמין בכוחן של רשתות חברתיות, תחשבו שוב. חולקת אתכם סיפור מרגש שקרה לי אך ורק בזכות הפייסבוק. לא אכביר בהקדמה ופשוט אצרף את הסטטוס כמו שפרסמתי אותו על הקיר שלי ואת כל מה שקרה בעקבותיו: מאות תגובות, שיתופים וסוף מרגש. ״שירה שחם מהוד השרון, אני מחפשת אותך! חבריי פייסבוק יקרים, אולי תעזרו לי? בכיתה ה׳ היתה לי חברה, קראו לה שירה...

3
להמשך קריאה

יום נישואין 29.7.2014

היום לפני שלוש שנים התחתנו ב״בית אנדרומדה״ ביפו בחתונה הכי כיפית ושמחה אשר הייתי בה (כן, אני אובייקטיבית). כשחזרנו הביתה גיא אמר לי ״הייתי מתחתן איתך ככה שוב גם מחר״. השעה היתה 2:30 בלילה והיינו מאושרים ושיכורים. לפני שנתיים בזמן הזה נסענו לחגוג את יום הנישואין הראשון שלנו ב״מלון בסקוטי״ בטבריה. רוב הסיכויים שב- 2:30 בלילה גיא נחר ואני לא. כי...

0
להמשך קריאה