בעוד 10 שנים אסתכל בתמונות האלה ולא אזכור 

בעוד 10 שנים אסתכל בתמונות האלה ולא אזכור את העייפות הכרונית, את התקופה הלחוצה, הדאגות והסטרס, את הקמטים (שבטח בעוד 10 שנים יצחיקו אותי), את 10 הקילו שלא ירדו, עדיין, אחרי שנתיים. את הקיטורים והבכי, הקנאה של הבנות האחת בשניה, הריבים על השוקולד שנאכל לא ברור על ידי מי, ה״אמא אמאאא אמאאאא״ שלא מספיק להדהד 24/7. את הצורך שלי להתחבא במטבח ולאכול דוריטוס בשקט, לבד, לפני...

0
להמשך קריאה

להתראות 2018 היית גם טובה, אבל אל תחזרי

גיליתי שאני יכולה להיות שמחה ואומללה כמעט בעת ובעונה אחת. למדתי לחיות בתוך מערבולת רגשית ולהמשיך לתפקד ולהיות מצוינת באספקטים אחרים. לא להתנתק לגמרי, אבל להתפקס על מה שחשוב באותו הרגע. גיליתי שאני לא בוכה מספיק....

6
להמשך קריאה

שלושים פלוס (פלוס לאן נעלמתי)

פלוס ילדים קטנים. פלוס הזוגיות שמשתנה, שנבחנת. פלוס כל הצלקות מהילדות שלנו שמקבלות מקום בחיים הבוגרים ומתנגשות האחת עם הצלקות של השני. פלוס הרצון להיות הורים טובים יותר וההבנה שלפעמים, זה פשוט בלתי אפשרי. מינוס שעות שינה. מינוס זמן לעצמנו. פלוס אסימונים, הרבה אסימונים שנופלים וההבנה שבסופו של דבר, הכל עובר, גם הפלוסים, גם המינוסים, גם אנחנו....

10
להמשך קריאה

דוגמנית ליום אחד – אוליב תומס וחברות

לפני מספר שבועות פנתה אליי מיה לוי, המעצבת והבעלים המוכשרת של מותג הנעליים Olive Thomas ושאלה האם ארצה להתארח בבלוג שלהן. ההצעה המפתה כללה צילומים (של מיה), נעליים (של אוליב תומס), ראיון קליל (אך מעמיק) ובגדים וסטיילינג מדליק (שלי). וכן יצא שהפכתי לדוגמנית ליום אחד, עפתי על הסטיילינג והנעליים והתייחסתי לשאלות במלוא הרצינות ההומוסירטית, כמתבקש. ואז קרה דבר נורא. הפוסט של מיה...

0
להמשך קריאה

פסק זמן לעצמי

גמדים

כל כמה זמן רצוי ואף נדרש לעשות הפסקה בעבודה, בדאגות, במשימות, בחיים סביב השעון 24/7 ולקחת פסק זמן לעצמך. עכשיו, זה יפה שאני כותבת את זה כמין גורו נעלה יודע כל. בפועל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות שלי. אני בכלל לא יודעת ליישם זאת בעצמי כמעט אף פעם. ...

1
להמשך קריאה

מה למדתי מהכישלונות שלי

קפה מצויר

בשנתיים הראשונות בתואר בהנדסה הרגשתי טיפשה. לא סבירה ובינונית, טיפשה. כל הפיזיקות והמתמטיקות נכנסו באוזן אחת והתאדו עוד לפני שהגיעו לאוזן השניה. עברתי בקושי, לעתים במועד ב׳ או ג. סבלתי. אך הקול הפנימי שלי, שאיכשהו הצליח להיות הגיוני, הזכיר לי שזה רק לימודים ושבעבודה אני אהיה מעולה. האמונה הזו החזיקה אותי....

3
להמשך קריאה

יום הולדת שנה לרומי – תוכנית ב׳

ביום ההולדת של רומי, ב 19.2, ישבנו בחושך וחיכינו שיחזור החשמל, זה לא קרה עד עשר בערב. ב 18:00 עשינו את הדבר החכם שיכולנו: יצאנו מהבית עם כמה עוגות קטנות, נרות ופיג׳מות ונסענו לחברים ברוטשילד. שם, יחד איתם ועם הילדים של כולם עשינו חגיגה קטנה עם פנקייקים ושירים. כך ציינו את השנה הראשונה של רומי ושלנו כהורים לשתיים. ...

1
להמשך קריאה

לא, לא תמיד אני נחמדה

לא תמיד אני נחמדה לפעמים אני שיפוטית וחושבת מחשבות פחות נחמדות על אחרים. לא תמיד אני סבלנית בעיקר כשאני עייפה אחרי שלא ישנתי ברצף 6 שעות כבר כמה שנים. לא, אני לא אמא מושלמת הבית לא מתוקתק, לעתים פיצה זה אחלה ארוחת ערב ופעמים רבות יוטיוב זה הבייביסיטר המושלם. בבקרים, במיוחד בחורף, קשה לי במיוחד...

0
להמשך קריאה

איך הפכתי למבוגרת ואיך הטינייג׳רית שהייתי מלגלגת לי מתחת לשפם

נכון שימי ההולדת האחרונים הם בסימן ״אין לי מושג בת כמה אני, מבחינתי כבר 7 שנים אני בת 29?״ לא? זו רק אני? אני צוחקת, אבל גם קצת מזדעזעת. מגלה שלאט לאט אני הופכת לדודה עם כל מיני אימרות, התנהגויות וחשקים שפעם היו מתקבלות על ידי בבוז ומבט עילאי ומתנשא והיום זה לגמרי טעם החיים.   אז איך זה קרה והפכתי למבוגרת...

2
להמשך קריאה