דמיינו שאתן יכולות לאסוף לתוך התיק את הזכרונות הכי טובים ומרגשים שלכן ולקחת אותם אתכן לכל מקום.
תחשבו על הקסם הזה: בכל יום הזכרונות הטובים האלה ילכו יחד אתכן, כתף אל כתף ויעלו חיוך על הפנים, יעודדו וידרבנו אתכן ליצור זכרונות מרגשים חדשים.
אילו זכרונות הייתן בוחרות שילוו אתכן? אולי זה הזכרון הראשון שלכן מדמות משמעותית בחייכן? אולי זכרונות ילדות נוסטלגיים או זכרון מאירוע משמח?
תחשבו על כך כי בסוף הפוסט מחכה לכן הפתעה מרגשת – מתנה שתארוז את הזיכרון הכי יקר שלכן בתיק מושלם של מדוזה, כזה שיעלה לכן חיוך בכל פעם שתניחו אותו על הכתף.
אספר לכן על הזכרון שאני בחרתי
זו הפעם הראשונה שאני מעלה את הזיכרון הזה על הכתב והאמת שזה מעלה לי דמעות של התרגשות.
לפני מספר חודשים נזכרתי באירוע קטן מהילדות שלי. הוא קשור ל, כשבכל הקשור אליה יש לי בור שחור בזיכרון. ופתאום הוא הופיע – שבריר קטן של זיכרון שחשף בפניי חלק מסיפור הילדות שלי שאני כל כך כמהה להיזכר בו.
אי שם בשנות השמונים
חדר קטן ועמוס. חלון שמאיר לתוכו. ריח של צבע שמן. דפים וקרטונים מפוזרים על הרצפה. אמא שלי. היא ציירת. השיער המתולתל שלה מבולגן, העיניים שלה טובות וצוחקות, נמשים וחיוך על פניה. היא יושבת איתי על הרצפה. אני מחזיקה מכחול וטובלת אותו בצבע. היא מחבקת אותי. אנחנו צוחקות. אני מאושרת. היא מלמדת אותי לצייר.
בחזרה לשנות האלפיים
אני כבר גדולה ואמא בעצמי ואני מציירת לעלמה בעיקר בלונים, לבבות ושבלולים עם טושים מחיקים בכל מיני צבעים. ציירת גדולה לא יצאה ממני, אך אני מקווה שיהיו לעלמה זכרונות טובים ומצחיקים מהשבלולים הצבעוניים.
מדוזה – קולקציית חורף 2016 – ההשראה
קולקציית התיקים החדשה של המותג האהוב עליי, מדוזה, קשור לזיכרונות.
״הזיכרון הוא תמצית של חוייה. הוא הדבר שעומד כבסיס אשר סביבו נבנה הסיפור האינדוידואלי של כל אחד מאיתנו. בניסיון להפוך את המסקנה הערטילאית למושג גשמי פנינו לצורות בסיסיות, אשר מהוות את הבסיס לקולקציה כולה. יצרנו מעין קופסאות הבנויות מצורות פשוטות אשר אליהן כל אישה יכולה להביא את "זכרונותיה" ולמלא אותן בהם״ מספרות גילי ועדי, מעצבות המותג.
עכשיו תורכן לזכות בתיק מלא קסם וזכרונות
הפעם מדובר בפעילות עם ערך מוסף, כזו שתיקח אתכן אחורה בזמן ותציף בכן רגשות טובים מזיכרונות רחוקים. ותהיה לנו גם זוכה. אחת מכן תזכה בתיק לשאת איתה את הזיכרונות הטובים שלה ואת כל מה שתחליט לארוז יחד איתם (מזל שאפילו אלפי זיכרונות כמעט ולא תופסים מקום).
איזה זיכרון לשים באיזה תיק ובאיזה צבע הוא?
איזה זיכרון תרצו לחלוק? זה יכול להיות כל זיכרון שמרגש אתכן, מצחיק, משעשע או פשוט כזה שגורם לכן לחייך. בחרו בו, ספרו מה בחרתן.
באיזו תיק תרצו לשים אותו? באיזה צבע הוא? בחרו את התיק מכאן.
אלה דוגמאות לחלק מהתיקים, בקישור תמצאו את הקולקציה המלאה ממנה ניתן לבחור! הנה הקישור גם כאן.
ועכשיו, בשביל להשתתף בפעילות, עקבו אחרי הפעולות הפשוטות:
– עשו attending לאירוע השקת הקולקציה שיתקיים ב 24/9 בשוק הפשפשים ביפו. הנה הלינק לאירוע.
– רשמו בתגובה בפוסט (ממש כאן למטה) את הזכרון והתיק שבחרתן. אל תשכחו להשאיר מייל/ פייסבוק להתקשרות. שימו לב שאפשר להשתתף פעם אחת בלבד.
– רוצות להגביר את הסיכוי שלכן לזכות? שתפו את הפוסט עם חברות. קארמה טובה תמיד חוזרת בחזרה.
זה הכל.
ממליצה להציץ באינסטגרם היפייפה של מדוזה, הוא לגמרי מעורר השראה
הזוכה תהיה זו שתצליח לארוז את הזיכרון שלה בתיק המתאים לו ביותר.
היא תיבחר על ידי מדוזה ב 21/9 וההכרזה על כך תהיה בדף הפייסבוק. אך לא רק הזוכה תרוויח, כל מי שתשתתף בפעילות, תקבל 10% הנחה על הקולקציה החדשה ביום ההשקה, 24/9. כך ששווה להשתתף ולהגיע להשקה!
זיכרו, הבחירות של כל אחת מאיתנו הן סובייקטיביות.
בהצלחה גדולה לכולן 🙂
Ella
16 בספטמבר 2015 at 12:52 pmאת הזיכרון שלי קשה להגדיר כחיובי או ככזה שלוקח אותי הרחק במעמקי מנהרת הזמן, אך אין ספק שהוא מהמשמעותיים בחיי.
בחרתי בתיק הכחול המלבני והזיכרון שלי הוא דווקא מימי המלחמה האחרונה. חזרתי ארצה לפני שבוע וקצת, לאחר שליחות של שש שנים במשלחת ישראל לאומות המאוחדות. נכון יש הרבה שיאמרו שהן מאוחדות בשנאתן לישראל ושהארגון סובל מאפליה מבנית קשה כנגד ישראל. ואכן, בימי המלחמה התחושה לא הייתה רחוקה מכך. המשפחה והחברים בבית תחת איום הטילים ואני באולם מועצת הביטחון איפה שהביקורת כנגד ישראל לעיתים לא יודעת גבולות. המשלחת הפלסטינית מגיעה לדיון חירום במועצת הביטחון עטופים בכאפיות ואני לא מוותרת למרות שזה באמצע הלילה, למרות ההקפצה, למרות התינוק בן הארבעה חודשים, ומבול הטלפונים – מקפידה למצוא את ג׳קט הכחול וחולצה לבנה, כאילו נושאת עלי את דגל ישראל וגאה במה שאני מייצגת (לו היה לי את התיק אין ספק הוא היה משמש כמכפיל כוח רציני).
אלה
אפרת לקט
16 בספטמבר 2015 at 2:37 pmזיכרונות להתרפק עליהם,
מה יותר טוב מלקשור אותם בתוך ץיק מרהיב כצידה להמשך הדרך?
הזיכרון שלי מעט מביך אבל היי, הכחול הבוהק של תיק בילי החזיר אותי באחת לגיל 8, ילדה דתית שמתגנבת לבתי חברותיה כדי להצליח לראות את הסדרה המדוברת וונדר וומן!
בהפסקות בבית הספר, הייתי ניגשת לםינה צדדית, מסתובבת סביב עצמי כדי לקבל את כוחותיה הקסומים, על אף שלבשתי אז חצאיות ארוכות ושרוולים עד קצות הגפיים, עדיין הייתי נמלאת תחושת כל יכולה שאני, נישאת על גלי הפנטזיה שהיו מחזיקים עד ההפסקה הבאה לפחות.
הם
והסחרחורת
תודה על הפוסט הזה 😉
שרון זיטלבך
16 בספטמבר 2015 at 3:40 pm3 זכרונות עצומים ומרגשים. מפוצצים באנרגיה של התרגשות ושמחה והקלה. אלה הם הרגעים אחרי הלידה של ילדי – עידו איתי ושירה. אחרי שעות ארוכות של המתנה מייגעת ומורטת עצבים – מגיע אחד השיאים הכי משמעותיים בחיי – ואני הופכת להיות אמא של חיים חדשים.
ועם כל כך הרבה אנרגיה – איך אפשר שלא לבחור בתיק הצהוב Billie Bag
noam gonen
16 בספטמבר 2015 at 5:28 pmהזיכרון הראשון שלי
הזיכרון הראשון שלי מגילי
הלידה נגמרה ,היא הייתה בסדר אם אפשר להגדיר לידה כבסדר,
גילי יצאה עייפה אני הייתי עייפה, ומיד לקחו אותה ממני
התחננתי בפניהם שיניחו אותה עלי רק לרגע, רגע קט אחד.
וזו הייתה השנייה החזקה ביותר, הסתכלתי עליה בעיניים, היא הסתכלה עלי.
אמרתי לה את בסדר, היא ענתה לי בחזרה אותו הדבר.
וזהו הרגע הזה נגמר. לקחו אותה ממני
ורק אחרי 8 שעות ראיתי אותה שוב.
באוקטובר גילי תהיה בת ארבע. היא כבר מכירה את הזיכרון הזה.
ואת הזיכרון המתוק מדבש הזה אני בוחרת להכניס לתיק השחור עם הזהב.
Sarah De Paz
16 בספטמבר 2015 at 5:28 pmבחרתי בתיק האדום מעטפה, שמחזיר אותי לזכרון מתוק במיוחד- לנשיקה הראשונה שלי! באותו ערב על שפת חוף הים, עם ליפסטיק אדום עז, מבוהלת מעט התנשקתי עם חבר שלי דאז. אני זוכרת שהאודם שלי נמרח עליו וכל מה שיכולתי זה לצחוק עליו אחרי הנשיקה על איך שהוא נראה.
אהבת נעורים 🙂
איריס שושן
16 בספטמבר 2015 at 5:51 pmשני תיקים צדו את עיני.. קלאצ' אליזבת' לבן, והשני שחור עם תוספת זהב 🙂 שאם אזכה בו – ילך לאחותי שוחרת נצחית של שני הצבעים.
הזכרון שעוטף אותי השבוע קשור להתרגשות ילדיי למעבר לכרכור. הם גילו את יללות התנים בלילות, מתרגשים מהם מאוד, וזה זרק אותי לילדות, בה אבי היה לוקח אותי לחזות בתנים שבמושב בו גדלתי, רצים בשדות. כמה בנאלי – ככה מלהיב ומרתק 🙂
Hila Levi bar yotam
16 בספטמבר 2015 at 5:56 pmאני בחרתי לאחסן את הזיכרון שלי בתיק צד לבן מלבני. הסיבה לכך היא הזיכרון שלי מהחתונה של הורי. כן כן, אני מהמעטים שזכו להיות חלק מהיום המאושר הזה של ההורים שלה. אני זוכרת שדודה שלי באה לקחת אותי מהגן ולבשתי לכבוד המאורע את השמלה הלבנה החגיגית שלי. התהלכתי ברחוב מלאת התרגשות ולא ממש הבנתי לאן הולכים אלא שאני בדרך להתרגשות ושמחה גדולה. הלב שלי היה מלא באותו יום כמעין חוש שישי שיש לילדים שלא מבינים מה בדיוק קורה אבל מאמצים את התחושות שלהם. כשהגענו לבית דודתי ראיתי את אמא ואבא שלי לבושים בהידור רב וכל כך שמחתי לראות אותם. הסתובבתי בין האורחים כנסיכה קטנה שמרגישה שהיא הכוכבת במסיבה. אחד הרגעים הטובים שאני זוכרת הוא הזכות ללקק את הקערה של הקצפת שנשמרה במיוחד בשבילי ולא ניתנה לאף אחד אחר. ישבתי על הדלפק במטבח עם המטרפה של הקצפת בידי ולא הייתה מאושרת ממני. כמה חודשים אחר כך קיבלתי עוד מתנה נהדרת בדמות של אחותי המתוקה בר, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת 🙂 המייל שלי הוא hila.baryotam@gmail.com
עינת אובריאן
16 בספטמבר 2015 at 7:27 pmזכרון מעומעם שנכנס בול בתוך קופסא כחולה. אני, לפני 20 שנים בדיוק, עלמה צעירה שנסעה לאנגליה בעקבות האהבה. מגיעה לעיר הדרומית ברייטון ומטיילת ברחובות בפעם הראשונה עם אהובי. מתפעלת מהרחובות העולים והיורדים, מהאנשים מסביב, מהים הכחול ללא חול ועם המון אבנים מעוגלות. מלאה אהבה.
ברבות השנים ברייטון הפכה להיות ביתי, בה נולד בני הראשון, אהובי הפך להיות בעלי מזה 18 שנים…
אבל הזכרון הראשוני של ברייטון הוא האהוב עליי. זוכרת איך התרגשתי לטייל עם אהובי ברחובות ברייטון בפעם הראשונה…
הודיה
16 בספטמבר 2015 at 8:20 pmהזיכרון שלי הוא מיום החתונה של אחותי.
אחותי עם פיגור קל ואין דבר שהיא רצתה ולא עבדה עליו קשה להשיג אותו. כך גם כשהיא רצתה להגשם את מה שהיא חלמה עליו כל החיים, להתחתן! היא לא וויתרה ועשתה את מה שצריך כדי שהיא תהיה מסוגלת לנהל חיים זוגיים. ביום החתונה ובמיוחד ברגע החופה למדתי שיעור חשוב לחיים-אין דבר שאי אפשר להשיג בחיים ובכל אחד מאיתנו יש את היכולות להצליח בכל דבר.
התיק שהכי מתאים לי לזיכרון הוא כחול, צבע שמרגיע ונותן תקווה ואמונה.
Ofek Rozental
16 בספטמבר 2015 at 8:21 pmהתיק הכחול הוא לגמרי התיק המתאים ביותר לאחסון הזיכרונות שלי…
יש לי המון זיכרונות, סבתא ואני מתחבקות מתחת לאייפל, לידת האחים שלי, הבת מצווה, הכניסה של הכלב המהמם שלי לבית ועוד.. אבל למרות כל הנפלאים האלו יש לי זיכרון אחד שחקוק לי מאוד.
הזיכרון הזה הוא כל בוקר בין גיל שנתיים לחמש. אני הייתי לגמרי מלכת הגן! כן כן מלכת הגן. דאגתי להגיע מסודרת, מתוקתקת ונוטפת סטייל. יותר נכון אמא שלי גם דאגה לזה. סיכות לשיער, שמלות לפעמים, גרביונים, בקיצור סטייל מתוק של שנות ה-2000 וכמובן חיוך ענק..
החיוך הענק הזה הופך את כל הבקרים האלו לזיכרון מתוק שיישאר לי לנצח.
תודה אירוש
moran reiter
17 בספטמבר 2015 at 10:07 amהזיכרון שלי עלה לי במקרה לפני מספר ימים, כמה מוזר שאני מעלה אותו עכשיו…בהקשר זה…
רגעים אחרונים עם סבתי היקרה שהלכה לה לעולם אחר. מבטים אחרונים, והיא תמיד היתה כל כך צחורה ולבנה, גם בימיה האחרונים אני זוכרת אותה עם הפנים הלבנות, נטולות קמטים, מאחלת לי שאגשים את כל חלומותיי.
ומאז אני מגשימה…או לפחות מנסה להגשימם. גם אם לא אני יודעת שהיא תמיד שם, שומרת עלי מלמעלה, בוחנת אותי ועושה כשפים, כמו שרק היא ידעה, כזו שאנשים היו נמשכים אליה כמו מגנט, אישה לבנה וצחורה, סבתא יקרה, תיק מלבני לבן עם דוגמת זהב, כמו שהיא היתה בטח אוהבת. כמו שאני אהבתי אותה… moran7727@gmail.com או moran reiter בפייס.
חדוה
17 בספטמבר 2015 at 9:38 pmבחרתי בקלאץ׳ אליזבת לבן עם זהב ובו אני רוצה לאחסן זיכרון של אחר צהריים קסום בבית של סבא וסבתא שלי בברוקלין, שבו מדדתי את שמלת הכלה של אמא שלי (אה כן… הייתי בת 11) ואז כשאני לבושה בה, ירדתי למרתף שלהם — המקום האהוב עליי — ושרתי שירים שהמצאתי בו במקום על מה ומי שאהיה כשאהיה גדולה.
Biana
17 בספטמבר 2015 at 10:32 pmקודם כל הזיכרון שלך מאוד ריגש אותי, עד לאותו רגע לא זכרתי כלום ופתאום צץ לו זיכרון נעים משלי, נזכרתי בבוקר אחד שהתעוררתי בבית של אחותי (ישנתי אצלה כי היא גרה קרוב לאקדמיית ויצ״ו בה למדתי בדיוק את התואר בעיצוב אופנה) ומה שהעיר אותי זה קרני השמש מהחלון שחיממו אותי ובעיקר עשו לי טוב על הנשמה, לא רגילה להתעורר בחדר מלא אור וזה פשוט כל כך שימח אותי, זה אחד הבקרים המאושרים בחיי בלבד מהסיבה הזו ואני בוחרת כמובן בתיק הצהוב המהמם. תודה רבה. אני ביאנה biana.brik@gmail.com
רעות
19 בספטמבר 2015 at 11:37 amהזכרון שלי הוא מסבתא שלי ז"ל, כל כמה זמן אני נזכרת בה ובעיקר מתגעגעת. זכרון שעולה לי במיוחד, הוא בקיץ, סבתא הייתה גרה בבת ים – ליד הים, כל שבת היינו קמים מוקדם, הולכים לים, ממקמים את הכסאות, מגבת ליד סוכת המציל ונכנסים לים. אחרי כמה זמן, סבתא תמיד הייתה מוציאה קופסאות מלאות באבטיח ומלון שחתכה מבעוד מועד. הזכרון שלי, שלה, עם בגד ים בים (למרות שלא ידעה לזכות), משחקת איתי ועם אחי הקטן או סתם משתזפת, מעלה לי חיוך, דמעה ובעיקר געגוע.
הייתי בוחרת בתיק השחור, כי נראה לי שהיא הייתה אוהבת אותו.
תודה רבה, אשמח לזכות:) רעות, Inber8@gmail.com
Evi
19 בספטמבר 2015 at 5:07 pmאני רוצה לשתף בזכרון ישן נושן שאפילו קשור קצת לתיק (או אם לדייק – לקלמר). הזיכרון הזה מחזיר אותי לדירה הקטנה של ההורים שלי בריגה, שם גדלתי עד שעליתי לישראל. ובכן, בריגה של שנות ה-80 נדיר היה למצוא מוצרים מחו"ל (מסך הברזל של ברית המועצות וכו') וכל דבר שהגיע מעבר לים היה קסום, בטח בשביל ילדה קטנה. אני זוכרת קרוב משפחה שחזר מנסיעת עבודה והביא לי קלמר מפלסטיק בצבע ורוד ועליו ציורים בכל צבעי הקשת. עד היום אני זוכרת כמה יפה הוא היה וכמה מיוחד, עם 4 כפתורים בצבעים שונים, שבלחיצה על כל אחד מהם היה נפתח תא אחר בקלמר. אני חושבת שמי שהביא לי אותו היה הסבא הביולוגי שלי – אבא שלי לא היה ממש בקשר איתו, ואם אכן זה היה הוא, כנראה היתה זו אחת הפעמים הבודדות שפגשתי אותו ולכן גם הזיכרון היחיד שיש לי ממנו.
הרבה שנים חלפו מאז ואהבתי לצבע הורוד התחלפה לירוק, זה צבע התיק שהייתי רוצה לאחסן בו את זכרונותיי 🙂
yael b
20 בספטמבר 2015 at 4:28 pmאיזה פעילות מרגשת…:) התיק שבחרתי הוא התיק השחור מתוך זכרון "שחור" שיש לי אבל זכרון שנותן לי גם תקווה.
לפני בערך עשר שנים עברתי תאונת דרכים בצפון שבה הרכב שהייתי בו התהפך והסתובב על צלע הר.
הייתי בצבא, נסיעה במסגרת התפקיד, וזה היה מאוד מפחיד ומלחיץ.
היו מכשירי קשר ברכב ובמזל שום מכשיר לא פגע בנו. יצאנו מהחלון וכיבינו את הרכב במהרה וחיכינו בקור הצפוני עם פתיתי השלג הקטנים שתבוא עזרה.
זאת תאונה שלא אשכח לעולם שבעקבותה לא נהגתי כמה שנים טובות….
בכל פעם נהגתי קצת וחששתי לחזור להגה לבד למרות שבתאונה לא אני נהגתי. בכל ניסיום נהגתי פעם אחת ואז הפסקתי לחצי שנה ושוב נהגתי לעוד מקום עם מלווה ושוב הפסקתי…
בשנה האחרונה אני נוהגת כבר ממש לבד והרבה יותר (2-3 פעמים בחודש!), הבטחתי לעצמי שהשנה אני מכריחה את עצמי לנהוג ויותר מזה – לנהוג בגשם…כי המזג אוויר הגשום מפחיד אותי מאוד.
זה אמנם זכרון עצוב אבל יש בו תקווה להצלחה!
התיק השחור הזכיר לי את הרגע הזה ואני מאוד אוהבת את הצבע השחור, הוא קלאסי ומדויק, אשמח לזכות בו ולצאת איתו לבילויים בערב כשאני זו שנוהגת 🙂
תודה רבה! 🙂 המייל שלי – yaelbouccara@gmail.com
Ellie
20 בספטמבר 2015 at 8:02 pmיש לי המון זכרונות שעוברים בראש וקשה לבחור אחד. אז החלטתי ללכת על המוקדם ביותר. יש לי זכרונות מגיל שנתיים. אני זוכרת בבירור את הדירה שגרנו בה בעיירה קטנה בלטביה בפרברי ריגה. עברנו משם לפני שהייתי בת שלוש. אני זוכרת היטב את עצמי שוכבת במיטת תינוק עם סורגים ומסתכלת בחלון. חושך בחוץ ועצי אשוח גבוהים מכוסים שלג. גרנו ממש צמוד ליער. משום מה הקווים של העצי אשוח נראו לי כמו זאב ענק שעומד על רגליים אחוריות. ודווקא לא זכור לי שזה היה מפחיד, פשוט זה מה שדמיינתי לעצמי כל לילה לפני השינה.
את הזכרון הזה ושאר הזכרונות מהחיים האחרים האלה אשמור בתיק אדום
Tania
20 בספטמבר 2015 at 8:26 pmהזכרון הראשון שלי הוא מאדם, מורה שאימצה אותי אותי בתחילת דרכי בארץ (כיתה ב'). הייתי העולה השניה בבית הספר, הראשונה הייתה בכיתה איתי (כנראה חשבו שנמצא שפה משותפת) אך לא כך היה, היא הסיטה את כל הכיתה נגדי עד כדאי כך שהייתי בורחת ולמזלי היה לי את שמחה.
שמחה הייתה מלמד אותי עברית, הייתה לוקחת אותי אל השוק, לקניות ומלמדת עוד שם של פרי או ירק.
זיכרון מיוחד שמור לה אצלי בלב,
מזכיר את התיק בצבע השחור שמאוד קורץ לי