המסע שלי לעצמאות

את הפוסט הזה חיכיתי לכתוב כמעט עשר שנים. כותבת זאת וחושבת כמה שזה מרגש אותי לראות את המשפט הזה כתוב שחור על גבי לבן.

אחרי עשר שנים של עבודה בבנק כמהנדסת תעשיה וניהול, יצאתי לעצמאות בשביל לעשות רק את מה שאני אוהבת ולהגשים את החלומות שלי.

כשכתבתי על כך בפייסבוק (בפוסט ספונטני באמצע הלילה), רבים הגיבו לי שאני אמיצה. עדיין תוהה לגבי ״אומץ״, האם אכן זה מה שהיה שם. הרי לא עזבתי את העבודה שלי בפתאומיות, לא שברתי את הכלים כי ״הגיעו מים עד נפש״ ולא ריססתי את הקירות עם גרפיטי ״אומנות או נמות״. להפך. זה היה תהליך ארוך, מתוכנן ומחושב וכיאה למהנדסת הוא כלל תוכנית עבודה מפורטת באקסל צבעוני.

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

אחרי שחזרתי מחופשת הלידה שלי עם עלמה, אי שם בקיץ 2014, הרגשתי מועקה גדולה. הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי בעבודה, שאני רוצה לעשות דברים אחרים, אך לא ידעתי לשים את האצבע על מה בדיוק אני רוצה לעשות. הייתי עצובה ומבולבלת וגם המחסור בשינה לא תרם לכך. כנראה שהייתי צריכה להגיע ל״דאון״ הזה בשביל לנער את עצמי. המצב הזה של דכדוך וחוסר בהירות לגבי מה אני רוצה לעשות נמשך כמעט שנה. אל תבינו לא נכון, כל הזמן הזה כתבתי פוסטים בבלוג, צילמתי תמונות לאינסטגרם והתבדחתי בפייסבוק. אך בפנים הרגשתי מועקה וחוסר אונים. לא ראיתי עדיין איך אצליח לעשות שינוי.

החלטתי שאני מתפטרת

בוקר אחד, ביולי 2015, כששוב קמתי מדוכדכת, משהו השתנה. כנראה שזה היה בוקר אחד יותר מדיי, כי באותו היום החלטתי שלא מגיע לי להרגיש ככה יותר, שמגיע לי לקום שמחה ולעשות מה שעושה לי טוב ומה שאני הכי טובה בו.

תכנון מראש (הרבה זמן מראש)

חישוב מהיר: ההחלטה על ההתפטרות התקבלה כמעט שנתיים לפני שקרתה בפועל. זו היתה החלטה אסטרטגית שהורידה לי את המועקה מהלב וגרמה לי לחזור לנשום. מכאן, התחיל תהליך ארוך של להוציא את ההחלטה אל הפועל.זה כלל תכנון מפורט של מתי זה יקרה (בחופשת הלידה הבאה) ואיך אני עושה זאת כך שכשאתפטר כבר יהיה לי בסיס מספיק יציב בשביל שלא אתחיל מאפס. הצבתי לעצמי מטרות וסימנתי אבני דרך. החלטתי שאני אגיע לעצמאות שלי בצורה הכי חכמה ומתוכננת שאני יכולה.

לומדת מחדש את עצמי

וכך מצאתי את עצמי בתהליך למידה מרתק: מה אני אוהבת באמת, במה אני טובה, מה בוער בי? מה החלומות שלי? מה בא לי לעשות כל יום מחדש? מה אני עושה ומרגישה שזו לא עבודה? כל יום התקדמתי צעד ועוד צעד.

למדתי שאני מוכשרת בכתיבה, בצילום, בתקשורת ובחיבור עם אנשים. גיליתי שיש לי עין טובה בזיהוי איכות ו״סטאר קוואליטי״. מצאתי שמאוד חשוב לי לתת מעצמי ולהביא ערך אמיתי למי שעומד מולי. גיליתי שאני אוהבת לחבר בין אנשים ושאני ממש מבינה את ״השפה״ של כל מדיה בה אני נמצאת. גיליתי שאני מצליחה לגעת באחרים דרך הרשת.

כנראה שכשמחליטים משהו באמת, המציאות מסתנכרנת בהתאם

התחלתי להעביר הרצאות וייעוצים על אינסטגרם לעסקים, פתחתי דף עסקי בפייסבוק והקפדתי להעלות תכנים עם המלצות וטיפים בעלי ערך. הכרתי עשרות אנשים חדשים ומוכשרים ונפתחו לי עוד ועוד דלתות של שיתופי פעולה, הצעות ופרויקטים חדשים. המשכתי לצלם ולכתוב ולערוך תמונות כי זו התרפיה שלי וזה עשה לי טוב.

עבדתי בשתי עבודות במקביל

כך יצא שבשנה האחרונה מצאתי את עצמי עובדת בסופי השבוע על הרצאות וסדנאות ובמהלך השבוע, כמעט כל יום, חוזרת מהעבודה, מבלה כמה שעות עם עלמה ויוצאת לפגישות עד הלילה. זה היה קשה, אך כל פגישה הטעינה אותי באנרגיות חדשות והייתי חוזרת הביתה באחת עשרה בלילה עם עיניים נוצצות ומספרת לגיא כמה נהנתי. זה המקום להגיד תודה ללקוחות המדהימות שלי שזרמו איתי על השעות הלא שגרתיות האלה. זה בעיקר הזמן לומר תודה לבעלי שזיהה בי את הניצוץ בעיניים וה״סטאר קוואליטי״ האישי שלי ונתן לי את מלוא התמיכה, האמונה והאהבה לעשות זאת.

האתר העסקי שלי עלה (בשקט בשקט) לאוויר

במקביל לייעוצים והרצאות, עבדתי עליו יחד עם זיו לשם ונסטיה פייביש הנפלאים. האתר, irahok – אינסטגרם לעסקים, עלה לאוויר קצת אחרי הלידה של רומי, אך עד עכשיו לא סיפרתי עליו ולא פרסמתי אותו. אז הנה, נראה לי שהגיע הזמן להוציא אותו לאור. אני ממש אוהבת את התוצאה ואשמח אם תציצו.

הישורת האחרונה

בחודש השמיני להריון הגוף אותת לי להוריד הילוך. זה היה שיעור נוסף בשבילי, ללמוד לנוח. את החודש האחרון לפני הלידה של רומי הקדשתי לעצמי ולקבלה של אי הוודאות והשינויים הצפויים בחיים שלי – הלידה, עם כל האתגרים המשפחתיים החדשים, ובמקביל, היציאה שלי לעצמאות.

החיים החדשים שלי

עכשיו, שלושה חודשים אחרי הלידה של רומי וחופשת הלידה שתכף מסתיימת, אני יכולה לומר בלב שלם שאני מאושרת מהתהליך שעשיתי. זה לא שעכשיו הכל ורוד, ממש לא. אי הוודאות לגבי הפרנסה והוויתור על המשכורת הבטוחה בהחלט מטרידים אותי. ברור לי שעכשיו אצטרך לעבוד קשה אף יותר, אך אני מאמינה בעצמי וביכולת שלי להצליח. וגם, שמחה שעכשיו יש לי יותר זמן לבלות עם הבנות שלי ועם בעלי.

שולחן המתנות

גם המיזם החדש שלי עם שלי שלו, שולחן המתנות, קורם עור וגידים ואני ממש מאמינה בו. אנחנו מתכננות לפתוח מגזין אינטרנטי כפלטפורמה מרכזית שתרכז את הפעילות שלנו ומשרד של ״גדולות״. אני ממש מתרגשת. ממש. אולי אני מתלהבת יתר על המידה, אולי אני תמימה ונאיבית, אך סוף סוף יכולה לומר שאני קמה כל בוקר עם חיוך ואוהבת את מה שאני עושה. וואו, איזו הרגשה מדהימה זו!

למעשה, כשאני חושבת על זה לעומק, המסע שלי לעצמאות התחיל איי שם בתחילת שנות האלפיים כשהחלטתי ללמוד הנדסת תעשיה וניהול. ידעתי בדיוק למה אני עושה זאת – בשביל שאוכל לפרנס את עצמי, להיות עצמאית ולא להיות תלויה באף אחד. זו היתה החלטה מושכלת ומודעת וידעתי שיבוא יום ואשנה כיוון למשהו יצירתי יותר, משהו שבאותה נקודת זמן עוד לא ידעתי מהו.

אני כל כך שמחה שהגיע היום ואני מממשת את ההחלטה שלי. שמחה שלא ויתרתי לעצמי ועל עצמי ולא נשאבתי בכח האנרציה לחיים נוחים וחסרי הגשמה. כנראה שבכל זאת היתה שם גם מידה של אומץ.

מאמינה שמגיע לי ומגיע לכולנו לחיות חיים מלאי משמעות והגשמה. תמצאו ואל תוותרו על מה שאתם אוהבים ומה שגורם לכם לניצוץ בעיניים. זה מה שיבטל לגמרי את ״שביזות יום א״.