לא משנה איזה יום היה לי, אם הוא נגמר במילים ״לילה טוב אמא, אני אוהבת אותך״ הוא היה יום טוב. אז לאחרונה כל הימים שלי טובים, הלוואי ותמיד יסתיימו במילים האלה.
כנראה שכל האמהות (או לפחות רובן) מרגישות שהן יצרו את הפלא הכי מיוחד ומרגש בעולם.
כולן צודקות.
כל ילד זכאי להרגיש שהוא הפלא הכי גדול בעולם של ההורים שלו.
אני יודעת שעלמה מרגישה ככה. אני יודעת שבשבילי, היא תמיד תהיה כזו.
שלא תבינו לא נכון, לא הכל תמיד נהדר, נפלא ומושלם.
יש לא מעט רגעים במסע ההורות הזה שמושכים את גבולות ההכלה והסבלנות עד הסף, בעיקר אם קדם לכך יום לא מזהיר במיוחד.
אז אני מזכירה לעצמי שזה בסדר. אני אנושית ולא מושלמת, והאמת? לא שואפת להיות כזו. פשוט משתדלת לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה בכל יום, גם בימים הפחות מזהירים שלי בהם הסבלנות כמעט נגמרת והעייפות מכריעה.
הרגע הקסום הזה של סוף היום כשהיא נרדמת, מחזיקה לי את היד ואומרת לי שהיא אוהבת אותי מזכיר לי עד כמה אני בת מזל ואיזה פלא זה שיש לי ילדה כזו.
ופתאום הכל מתגמד ונראה טוב ופשוט יותר ואני מוכנה לקום ליום חדש ולהתחיל הכל מהתחלה.
Moran Tarasov (MT Makeup)
8 ביוני 2015 at 7:22 pmקוראת את הבלוג שלך כבר זמן מה, ומאוד נהנית, אבל לראשונה בוחרת להגיב.
נגעת בנושא שכל כך קרוב לליבי.
אמה הקטנה שלי עדיין לא מדברת במשפטים שלמים, ורק מתחילה לבטא מילים ראשונות.. אז אצלי זה חיוך של בוקר כשאני באה לאסוף אותה מהמיטה, משולב במילה "אינא" (=אימא) שגורם ללילה הכי קשה ועייף להיעלם ברגע.
מקסימה אמיתית הפלא הזו שלך 🙂 אני אמשיך לקרוא וליהנות משתיכן..
אירית רון
9 ביוני 2015 at 7:03 amפוסט מרגש !!! ובאמת כל אמא יכולה להתחבר לזה!
שבוע טוב!
( נ.ב קטע אנקדוטה הבת שלי ושלך נולדו באותו התאריך ולשתיהן קוראים עלמה , שלי ב-א')