הורים ממאדים, רווקים מנוגה

עד כמה החיים שלנו משתנים מהרגע שהופכים להורים ומפנימים זאת? אני יודעת מה התשובה שלי, מעניין מה תחשבו אתם. מזהירה, זה הולך להיות פוסט עם לא מעט הכללות. על כן, כל הדוגמאות יהיו עליי ובואו נניח שהן מומצאות לגמרי.   לפני שאקבל ריקושטים אחדד: ברור לי שיש גם אמצע, איפשהו בין מאדים לנוגה (נניח, בכניסה לשביל טיפת החלב) ממוקמים דודים ודודות שטרם...

2
להמשך קריאה

על חרדות ופחדים הכי עמוקים

כשהפכתי לאמא הפכתי להיות חרדתית. או שמא תמיד הייתי כזו ורק שמרתי על פאסון? לא יודעת. חלק מתאי הזיכרון שלי נמחקו עם הלידה. אניח הנחה סבירה שעד שעלמה הגיחה לעולם, החרדות היו רדומות. הן מצאו את דרכן להרים את ראשן הלא יפה במיוחד דווקא כשהיקר לי מכל מילא את עולמי. אני לא מבקשת עצות חכמות ומלומדות בסגנון ״את צריכה לעשות עם זה משהו,...

3
להמשך קריאה

וידוי אישי והבטחה לעצמי לשנת 2015

בדקה ה-90 של שנת 2014 יש לי וידוי. הוידוי הזה קשה ולא נוח לי, זה משהו שאני מתביישת בו ומחשיבה כנכות שלי. אני לא נוהגת. כבר שנים שלא נהגתי, המצאתי תירוצים שונים ומשונים למה הפסקתי לנהוג, הסברתי לעצמי ולאחרים מדוע זה בעצם ממש נוח לי: הרי אין באמת צורך לנהוג בתל אביב, אין חניה זולה ליד העבודה, הדלק ממש יקר, יש לי...

3
להמשך קריאה

על חור בלב, יום הולדת וגעגוע

אמא שלי, הלוואי והיית כאן. היינו חוגגות ביחד את יום ההולדת שלי. היית מחבקת ומנשקת את עלמה. ואותי. לא הייתי חוששת שחלילה יהיה לי סרטן או שסתם איזה נהג מטומטם שנוסע בפראות ידרוס אותי או שיקרה משהו נורא אחר ועלמה תישאר בלי אמא. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שעלמה תישאר בלי אמא. זה לא יקרה לה, לא אתן שיקרה לה מה שקרה...

29
להמשך קריאה

בזכות הפייסבוק מצאתי חברה אבודה

נפגשנו למחרת, הסתבר שאנחנו שכנות!

לכל מי שלא מאמין בכוחן של רשתות חברתיות, תחשבו שוב. חולקת אתכם סיפור מרגש שקרה לי אך ורק בזכות הפייסבוק. לא אכביר בהקדמה ופשוט אצרף את הסטטוס כמו שפרסמתי אותו על הקיר שלי ואת כל מה שקרה בעקבותיו: מאות תגובות, שיתופים וסוף מרגש. ״שירה שחם מהוד השרון, אני מחפשת אותך! חבריי פייסבוק יקרים, אולי תעזרו לי? בכיתה ה׳ היתה לי חברה, קראו לה שירה...

3
להמשך קריאה

יום נישואין 29.7.2014

היום לפני שלוש שנים התחתנו ב״בית אנדרומדה״ ביפו בחתונה הכי כיפית ושמחה אשר הייתי בה (כן, אני אובייקטיבית). כשחזרנו הביתה גיא אמר לי ״הייתי מתחתן איתך ככה שוב גם מחר״. השעה היתה 2:30 בלילה והיינו מאושרים ושיכורים. לפני שנתיים בזמן הזה נסענו לחגוג את יום הנישואין הראשון שלנו ב״מלון בסקוטי״ בטבריה. רוב הסיכויים שב- 2:30 בלילה גיא נחר ואני לא. כי...

0
להמשך קריאה

אהובה קטנה שלי, עוד יהיה טוב

אהובה קטנה שלי, אני רוצה שתגדלי למציאות טובה יותר. מציאות שאין בה אזעקות וטילים, מציאות בה אנשים מתייחסים אחד לשני בכבוד וחיים בשכנות טובה. מציאות בה תרגישי בנוח להיות ולעסוק בכל תחום שתבחרי, שתרגישי חופשיה להביע את דעתך בנועם ובלי לפחד. אני רוצה שתדעי שלא תמיד כולם יסכימו עם דעתך וזה בסדר גמור. לא חייבים להסכים, כן חייבים לכבד. זה נכון, לא...

0
להמשך קריאה

מכתב פתוח למציאות

שלום לך מציאות חדשה ומשוגעת. אתמול הרצת אותנו למקלט, אפילו הורדתי איזה 100 גרם. תודה באמת. היום בבוקר כבר הבנו את הקטע ויצאנו ברוגע לחדר המדרגות. זהו, את יכולה להתפכח ולהתחלף בחזרה לבועה הנעימה. בעצם, רגע. אם כבר את כזו הפכפכה, מה אכפת לך לעשות ג׳סטה ולהפוך לקצת יותר שפויה? באמת, אני לא מבקשת הרבה, רק שכולם יוכלו לחיות פה בשקט. לא...

0
להמשך קריאה

כזו אמא

צילום: מיכל אפרתי

מוקדש לעלמה. אמא שמתעניינת בך כל יום, גם כשתהיי גדולה. שמחבקת ומנשקת. שגורמת לך להיות שמחה וחייכנית. שתמיד כאן בשבילך. שתוכלי לשתף אותה בכל שמחה ובכל כאב. שתשמח יחד איתך על כל הצלחה, קטנה כגדולה. שתנחם אותך כשכואב. שתדע לשחרר כשצריך לשחרר. שתמלא לך את החדר במתנות ובלונים בכל יום הולדת ותגרום לך לזרוח משמחה והתרגשות. שתאחל לך הצלחה ותחזיק לך אצבעות בכל מבחן שאי פעם יהיה לך. שתכין לך...

0
להמשך קריאה

אמא

אמא שלי, היום אני יודעת. צילום: אבא

אקדים ואומר, יש לי אמא מאמצת ואני אוהבת אותה. הפוסט הזה קשור לאהבה אחרת - אהבה של ילדה קטנה לאמא שלה, לתחושה של געגוע, החמצה וזיכרון שהלך לאיבוד. זה לא פוסט עצוב, הוא מלא בתקווה ובאהבה חדשה. -------------------------------------- אני לא יודעת איך זה באמת מרגיש ״לאהוב אמא״. אמא שלי נפטרה כשהייתי בת שש ויש לי חור שחור בזיכרון מהתקופה הזו. כשהייתי בהריון עם...

3
להמשך קריאה