להתראות 2018 היית גם טובה, אבל אל תחזרי

השנה

גיליתי שאני יכולה להיות שמחה ואומללה כמעט בעת ובעונה אחת.

למדתי לחיות בתוך מערבולת רגשית ולהמשיך לתפקד ולהיות מצוינת באספקטים אחרים. לא להתנתק לגמרי, אבל להתפקס על מה שחשוב באותו הרגע.

גיליתי שאני לא בוכה מספיק.

הופתעתי שאני לא מצליחה לראות בכל רגע נתון מה באמת נכון לעשות בכל סיטואציה. יהירות כנראה לא פסחה גם עליי

מצאתי את עצמי חסרת עונים (ואונים) כמה וכמה וכמה פעמים ובכל זאת הצלחתי להמשיך הלאה.

עשיתי החלטות שאני לא בטוחה שהיו נכונות ואיך ישתקפו בהמשך חיי. אבל עדיין מאמינה שמה שנכון בשבילי, יקרה בדרך הנכונה לי.

היום הזה, שכבר שנים הרהרתי מתי יגיע, הגיע – הסתכלתי בתמונות שלי מלפני כמה שנים והבנתי שהיום אני כבר לא היפה ביותר שהייתי. עברו השנים שהייתי הכי יפה, הכי צעירה, הכי רזה ואני כבר לא אחזור לכך. זה צובט ומשחרר גם יחד.

גיליתי שאני חרדתית בכמה מישורים והנחתי לזה ביודעין שאטפל בכך כשיהיה לי פנאי רגשי.

הפתעתי את עצמי עם החוזק והאומץ שלי.

התקרבתי והכרתי עשרות אנשים חדשים, בעיקר נשים. חלקן הפכו לחברות נפש לרגעי משבר, חלקן נגעו בלב, השאירו חותם והמשיכו הלאה.
ועדיין הרגשתי בודדה הרבה פעמים וזה לא השתקף מספיק במראה של הרשת ולא יודעת אם בכלל היה נכון שישתקף.

ועדיין שמרתי על האני שלי, על כנות לאורך כל התקופה הזו.

הבנתי שזה לא בהכרח נכון שצומחים רק ממשברים ושבלי הצלחות בדרך כנראה שיהיה קשה מדיי להמשיך להאמין ולעשות ולהתקדם.

וואוו כמה שבא לי ששנה הבאה תהיה קלה, קלילה, נעימה יותר. בא לי לנוח. בא לי לא להיות חייבת לעבוד 24/7 למרות שאני כל כך אוהבת את העבודה שלי והיא העוגן שלי.

בא לי שהבנות יהיו מאושרות 90% מהזמן.

בא לי להיות ברכבת על מישור חלק יותר, פחות לדהור בהרים.

בא לי לנשום קצת לרווחה ולרווחה כלכלית.

בא לי לשכב באמבטיה חמה. בא לי שתהיה לי אמבטיה בדירה הבאה.

מאחלת לעצמי את כל זה ב 2019
ואף יותר טוב.

אוהבת את עצמי באמת
ואת החיים למרות המערבולת הזאת,
אוהבת באמת.