שלושים פלוס (פלוס לאן נעלמתי)

מיליון שנה לא כתבתי. או לפחות שלושים פלוס.

בוהה בדף הוירטואלי הריק.
יש כל כך הרבה על מה לכתוב ובמקום זה, שותקת.

למה אני לא כותבת בבלוג?

זה הרי מרפא, עוזר לנשום, עושה סדר במחשבות.
לא מצליחה.
אולי כי העומס והכאוס היה גדול מהיכולת שלי להכיל ולעשות סדר.
גרפיטי בסן פרנסיסקו

אולי כי אני לא יודעת במה להתמקד – יש יותר מדיי מהכל, לפחות בינתיים

  • שנה שהיתה אחת הקשות מבחינה זוגית.
  • לצד זה הסיפוק והאושר מהעשייה בעסק שלי, מההגשמה שלי.
  • באותה הנשימה יש קושי גדול כל כך לאזן הכל.
  • הטיול לארה״ב שהיה גם נפלא ומהמם וגם עצוב ומטלטל.
  • בכך שנמאס לי לחיות בדירה שמדכאת אותי.
  • בהחלטות החשובות שלי שכוללות חלומות ומטרות שאני הולכת להגשים בשנה הקרובה.
  • בכך שאני עדיין לא מצליחה לחזור לנהוג, למרות שמנסה כבר בפעם השלישית.
  • באמהות שלי, ששונה כל כך בין רומי לעלמה.
  • ברגשות האשם לצד חמלה עצמית.
  • בכך שאני קודם כל צריכה לנשום, לקבל את התקופה הזו כמו שהיא: נפלאה וקשה. לעתים יותר נפלאה ולעתים בלתי נסבלת.

חיבוק של אבא ובת

ואולי זה בכלל השנים האלה, שלושים פלוס

  • פלוס ילדים קטנים.
  • פלוס הזוגיות שמשתנה, שנבחנת.
  • פלוס כל הצלקות מהילדות שלנו שמקבלות מקום בחיים הבוגרים ומתנגשות האחת עם הצלקות של השני.
  • פלוס הרצון להיות הורים טובים יותר וההבנה שלפעמים, זה פשוט בלתי אפשרי.
  • מינוס שעות שינה.
  • מינוס זמן לעצמנו.
  • פלוס אסימונים, הרבה אסימונים שנופלים וההבנה שבסופו של דבר, הכל עובר, גם הפלוסים, גם המינוסים, גם אנחנו.
כף זכות

בינתיים שיניתי את האודות שלי באינסטגרם

שיהיה ברור (קודם כל לי) שמה שרואים זו רק חתיכה קטנה ושמחה מתוך כל החיים.
שלא אתבלבל ומצד שני שאזכור כמה טוב יש לי, סביבי ובי.
אישה יפה
אז עד שאחליט על מה לכתוב, משחררת את הפוסט עם המחשבות האלה,
ולא שופטת את עצמי על כך שכנראה שיצא לי פוסט לא בדיוק קריא.

והיי זה באמת עוזר

לפעמים כנראה פשוט צריך להוציא הכל בנשימה אחת.
שנה טובה לי, לנו, לכן. שתהיה ממש ממש טובה.
הנה, הקודמת כבר עברה עם כל הימים השמחים והנוראים והשאירה אחריה פיסה של אופטימיות זעירה.
dolores park

אולי תאהבו גם את...

9 תגובות
  • קארין הלר

    23 בספטמבר 2018 at 11:27 am הגב

    וואו..פוסט מדהים שיוצא במדוייק מתוך הנשמה, אותנטי, ברור, בהיר ופוגש אותנו בכל המקומות.
    אירה את מדהימה ואין ספק שכל מה שקורה יכול להעיף אותנו ולהוריד אותנו בשניות ואז לפעמים אנחנו מרגישים נזרקים מצד אחד של החדר לשני..
    מהנקודה שבה אני רואה אותך את השראה ויום יבוא ואת תישני ממש טוב..מבטיחה לך❤️
    חג שמח

  • הילה לוי, תלתלים בלוג אופנה

    23 בספטמבר 2018 at 4:23 pm הגב

    שנה טובה לך. מהיום שנתקלתי בך לראשונה ועוד יותר היום, את ממשיכה להיות אחת ההשראות הגדולות שיש לי.

  • רונית כפיר

    23 בספטמבר 2018 at 4:47 pm הגב

    הכי נכון זה לשבת לכתוב כשמרגישים שצריך. והנה, יוצא פוסט מקסים, קצר, אמיתי וקולע.
    עשה לי חשק לשבת איתך לשיחה ארוכה ועמוקה. אם תרצי, בתור אחת שעוד שניה מסיימת את הארבעים פלוס – אני פה.

  • שירה גנני

    24 בספטמבר 2018 at 11:53 am הגב

    אירה אהובה, את מהדהדת פה את מה שאני חושבת הרבה. על הזוגיות שבמבחן, על ההורות השונה והרגשות המורכבים השזורים בה. על הגיל. על הזמניות של הכל. על הדחף העז לשבור ולשנות משהו שמעיק עלינו ואנחנו סוחבות כמו גיבנת. אולי באמת הבלוג הוא הצד השני של אותו מטבע. האינסטגרם הוא הצד הנוצץ והממורק, הבלוג מציג גם את הצד שחוטף שריטות וחבטות בכל נחיתה, כשאנחנו מטילות את המטבע באוויר.
    העובדה שאת משתפת גם בצד הזה, הופך אותך להרבה יותר חזקה וראויה להערכה בעיני.

  • קורל אלמוג

    24 בספטמבר 2018 at 1:37 pm הגב

    קודם כל את מאוד יפה!!!
    אני מקווה שהשנה הזאת תביא איתה רק זכרונות נעימים וכייפים.
    את לא צריכה להתנצל על כך שאת מעלה רק זכרונות טובים בתמונות. כמו שכתבת, צריך לזכור גם את הטוב.

  • הדר

    25 בספטמבר 2018 at 7:06 am הגב

    וואו…ביקור ראשון שלי בבלוג שלך וישר קיבלתי בוקס לתוך הבטן.. וישר נכנסת לי ללב..אחוות אימהות..הבנה ללא מילים . כתבת מאוד מאוד קריא וברור ומובן.. אני מאוד מזדהה..
    נעים להכיר 🙂
    ואני מאחלת לכולנו שנה נפלאה שמחה ושלווה

  • אביבית ירקוני כהן

    25 בספטמבר 2018 at 5:04 pm הגב

    כמה פשוט ככה ברור. בעיקר לעצמך וזה מה שחשוב.
    אצלינו, המעבר מילד ראשון לשני היה מאודד מטלטל. הצלחנו לשרוד אותו והכפלנו בגדול ובאהבה גדולה. הימים האלה עוברים ואנחנו צריכות בעיקר חמלה עצמית.
    והבלוג…הבלוג הוא מראה עמוקה לנפש. נשיקות

  • נורית

    28 בספטמבר 2018 at 7:46 pm הגב

    איכשהו משהו קרא לי ושמרתי את הקישור בפתקים של הטלפון שזה ממש נדיר
    ועכשיו, אחרי שקראתי אני נפעמת ממך
    מכשרון הכתיבה ומהיכולת לשתף בפתיחות כזו ולהעביר מסר חשוף ונהיר כל כך.
    מופלאה את

  • בועז יצחק

    20 באוקטובר 2018 at 9:56 am הגב

    אהבתי את הפוסט מאוד . מאוד מובן ,מאוד קריא ,פשוט הקצב של המוח ,זורק אסוציאציות לכל הכיוונים ,מנסה לעשות סדר ,לתקן לשפר ,להתקדם ,לנוח .

להשארת תגובה