פסק זמן לעצמי

כל כמה זמן רצוי ואף נדרש לעשות הפסקה בעבודה, בדאגות, במשימות, בחיים סביב השעון 24/7 ולקחת פסק זמן לעצמך.

עכשיו, זה יפה שאני כותבת את זה כמין גורו נעלה יודע כל. בפועל זה לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות שלי. אני בכלל לא יודעת ליישם זאת בעצמי כמעט אף פעם.

אז שתדעו שאני כותבת זאת קודם כל לעצמי. 

הייתי זקוקה למילים האלה בשביל להוריד ל-24 שעות את הרגל מהגז, לשים בצד את כל הסטרס, המשימות והדאגות ולהשקיע יום בעצמי.

יום שישי האחרון, אחרי שבוע ארוך וסוער, הסתמן כ״היום זה היום״ וההרגשה הזו של שחרור (כולל להפסיק לבדוק באובססיביות את ההודעות והמיילים בטלפון) מילאה לי מצברים כמו שלא חשבתי שזה בכלל אפשרי בכמה שעות.

זה לא שעשיתי וויפאסנה, מסג׳ או אפילו סתם ישנתי, היה לי יום מלא פעילויות. אבל אלה היו פעילויות שלא הייתי צריכה להתאמץ בהן, הן היו בשביל הכיף, בשביל להעשיר את עצמי, לפגוש אנשים שאני אוהבת וסתם בשביל להרגיש שיש חיים מחוץ למירוץ הרגיל.

להקשיב, ללמוד, לאכול

את היום פתחתי (אחרי הזמנה ספונטנית) במול ביתא באירוע של חברת שטראוס שחשפו מהלך חדש של שקיפות לגבי הרכיבים הרשומים על גבי המוצרים שלהם. מדובר במהלך מבורך ששם בפרונט את הצרכים של הלקוחות שרוצים לדעת מה באמת אנחנו מכניסים לפה ולא לנסות להבין את האותיות הקטנות מדיי על גבי האריזות. החלוצים בכך הם "גמדים"!

באירוע התארחה האישה והאגדה, עינת נתן.
אני מעריכה, אוהבת ועוקבת אחרי האישה הזו כבר שנים. היא המודל שלי לכל מה שקשור להורות ואף מעבר לכך.
ההרצאה המרתקת שהעבירה, שנגעה בין היתר בערך השקיפות מול הילדים, השאירה אותי מלאת השראה.

צילמתי, הקלטתי, הנהנתי, הזדהיתי, צחקתי ובעיקר הרגשתי נורמלית. יצאתי משם בהתרוממות רוח ועם רצון להתכרבל בשמיכה ולהמשיך לקרוא את הספר שלה שמחכה לי כל ערב ליד המיטה.

לערבב שמחה בשמחה

בצהריים נסענו עלמה ואני, כחלק מפעילויות כיף של שתינו, לבריתה של ביתה הראשונה של חברת ילדות שלי. הזמן הזה של הביחד של שתינו גורם לעלמה לפרוח. היא מחכה לכך כל שבוע וגם אני. הפעם זה היה ביחד בתוך אירוע משמח שכלל אוכל טוב והרבה חברים מהעבר שעדכנו אותי ש״עלייך יודעים הכל מהפייסבוק״. האמירה הזו גרמה לי לחייך מתחת לשפם. ״כלומר מה שאני בוחרת לשתף״, תיקנתי.
גם אני התעדכנתי, שתיתי בירה בצהרי היום, ביליתי עם עלמה ועם חברות ילדות. כל הזמן הזה הטלפון היה על שקט והרחק ממני. איזה כיף היה להרגיש לא זמינה.

הנאה ספונטית זה הכי

אחרי הצהריים הוצאנו את הבריכה המתנפחת, את רובה המים, האבוב ובגדי הים החדשים אל הגינה מחוץ לבית. פרסנו משטח, מילאנו את הבריכה עם דליים ופשוט נהנינו. הבנות השתכשכו במים ואני נשמתי (וצילמתי).
לא תכננו את הפעילות הזו, פשוט זרמנו והעברנו ככה את כל אחר הצהריים עד הערב.

תנחשו מי ישנה טוב כל הלילה וקמה עם חיוך

לא, זאת לא אני (חוץ מהחיוך), אבל היי, גם זה עוד יקרה.
בינתיים מסתפקת בחצי הכוס המלאה השניה: עלמה ישנה כל הלילה, רומי ישנה רוב הלילה, גיא פרגן לי בוקר של שינה ותקתוק של סידור הבית והכנת ארוחת בוקר. נחתי, נהניתי, לקחתי פסק זמן מהעבודה ומהדאגות. נשמתי.

אז מה הפואנטה שלי?

כנראה שלהזכיר לעצמי כמה שזה כיף להיות ספונטנית וכמה שזה חשוב לפנות זמן לפעילויות כיפיות ומהנות.
והנה גם תובנה מעניינת לגבי ספונטניות: דווקא כשאין לנו זמן לפתח ציפיות, ההתרגשות מהדברים הטובים שקורים היא הגבוהה ביותר.