יש לכן תכשיטים ישנים עם ערך סנטימנטלי ששוכבים עמוק בארון ולא רואים אור יום? אולי כאלה שקיבלתן מאדם אהוב? כאלה שמעלים זכרונות ישנים? אם כן הפוסט הזה בשבילכן. אתחיל מההתחלה ואחזור אחורה בזמן היתה לי סבתא אהובה, סבתא נדיה, אמא של אמא שלי. יש לי כל כך הרבה זכרונות נפלאים ממנה. היא היתה קרן האור שלי בתקופה בה אימי נפטרה ואין כמעט...
יום ההולדת שלי מתקרב וזה הזמן לעשות רשימת מתנות מפוארת, כזו כמו בשנה שעברה, שכוללת בגדים, תכשיטים ונעליים. אבל יש פה קאצ' שבגללו התמהמתי עם ה- MUST HAVE שלי כמעט עד לרגע האחרון. הקאצ' הוא התובנות המצערות הבאות: בגדים רגילים לא עולים עליי. אצבעות הידיים שלי התנפחו, כך שרוב הטבעות עולות לי בעיקר על הזרת. הרגליים שלי גדלו למידה אימתנית ולא ברור לי...
אקדים בהתנצלות בפני כל מי שצמה ביום כיפור - הפוסט הזה לא הולך להיות על סליחות וחשבון נפש, למעשה זו ההתנצלות היחידה שתופיע בו. לעומת זאת יופיעו בו - תמונות של ילדות מחייכות, שקיעות, טיולים על כבישים, הורים נינוחים ובטן אחת בחודש חמישי (שלי). אך לפני כך, הבהרה קטנה בכל זאת: לא ארחיב על ה״אני מאמין שלי״ בנוגע ליום כיפור או בכלל...
במקור זה היה אמור להיות פוסט של שיתוף פעולה עם מותג התיקים Nutopa של שרון מורגשנטרן. ובאמת שלקח לי שניות ספורות להחליט שהתיקים של שרון מדהימים בעיניי. יש בהם שיק עם טוויסט רוקיסטי, הם איכותיים ועשויים בעבודת יד. בדיוק מהמותגים הישראלים שאני אוהבת לכתוב עליהם - קטנים, יחודיים ורגע לפני הפריצה. אמרתי ליעל רוזנולד יניב שחיברה ביננו שאני לגמרי בעניין ושאשמח...
מודה: הפעם הגזמתי. מספר המתנות שעלמה קיבלה ליום ההולדת שלוש יכול להספיק לכיתת גן שלמה ובמקרה שלנו של 34 ילדים. אפרופו 34 - מה זה המספר המופרך הזה של ילדים בגנים עירוניים? בכל מקרה, יש לי נסיבות מקלות על ההגזמה הפראית עם המתנות (שתכף אמנה כדי שיהיו לכן רעיונות למתנות לכל השנה). הנסיבות המקלות הן אלה: 1. זו השנה הראשונה שעלמה ממש חיכתה...