שרשרת החרוזים של סבתא חוזרת לחיים

יש לכן תכשיטים ישנים עם ערך סנטימנטלי ששוכבים עמוק בארון ולא רואים אור יום? אולי כאלה שקיבלתן מאדם אהוב? כאלה שמעלים זכרונות ישנים? אם כן הפוסט הזה בשבילכן.

%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%96%d7%99%d7%9d

אתחיל מההתחלה ואחזור אחורה בזמן

היתה לי סבתא אהובה, סבתא נדיה, אמא של אמא שלי. יש לי כל כך הרבה זכרונות נפלאים ממנה. היא היתה קרן האור שלי בתקופה בה אימי נפטרה ואין כמעט יום שהיא לא עולה לי במחשבות. אני זוכרת הכל – רגשות, ריחות, מאכלים, טיולים, חיבוקים ובעיקר הרבה אהבה ללא תנאי. אהבה כזאת שנחרטת ומעצבת את האישיות שלך הרבה שנים לאחר מכן.
העובדה שאני זוכרת כל כך הרבה מסבתא שלי, מפתיעה אותי בכל פעם מחדש, כי הזכרונות האלה הם בניגוד מוחלט לחור בזיכרון שיש לי בכל הקשור לאמא שלי. מנגנוני הגנה… אני מאמינה שזה מה שהיה שם. כנראה שבתור ילדה זו היתה הדרך שלי להתמודד.
אך זה כבר לפוסט אחר, אחזור לסבתא שלי ולזכרון על שרשרת אחת מיוחדת.

%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%96%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%9c%d7%95%d7%96%d7%90%d7%a4

שרשרת החרוזים של סבתא

לסבתא היתה שרשרת חרוזים מנצנצת, ארוכה כזו, שניתן ללפף פעמיים סביב הצוואר. מבחינתי היה מדובר בשרשרת של נסיכות והייתי בטוחה שכל חרוז הוא לפחות יהלום. זוכרת את עצמי יושבת בחיקה של סבתא ומשחקת עם השרשרת, מהופנטת. זוכרת את סבתא צוחקת, מחבקת ומבטיחה שיגיע היום והשרשרת תהיה שלי.

fullsizerender

היום הזה הגיע כשהייתי בת 14. גרנו בארץ, סבתא וסבא נשארו באוקראינה. יום אחד קיבלנו טלפון, זוכרת גם את היום הזה כאילו והיה אתמול – דוד שלי התקשר וסיפר שסבתא נפטרה. זוכרת שלא הצלחתי לעמוד והייתי חייבת להתיישב ולשתות מים. זוכרת את הדמעות והצער העמוק שחשתי – בשבילי, בשבילה. זוכרת את הבושה שעלתה לי באותו הרגע, הבושה שלא כתבתי לה מספיק מכתבים.

שנה אחרי שיחת הטלפון ההיא, סבא הגיע לביקור בארץ והביא לי שקית עם כמה תכשיטים. היו שם טבעות ועגילי זהב, אך מה שבאמת עניין אותי זו שרשרת חרוזי הזכוכית המנצנצים. היא היתה שם.
שמרתי עליה במשך שנים, הייתי מתבוננת בה, מחייכת, מודדת, אך ענדתי אותה רק פעמים בודדות. בואו נגיד שהיא לא התאימה לתקופה ולבגדים שלבשתי בתור טינייג׳רית (בכל זאת, בגדים שחורים עם סיכות בטחון פחות משתלבים עם חרוזים :)).
לפני כמה שנים השרשרת נקרעה. אספתי את החרוזים ושמרתי אותם בתיק קטן שעבר איתי כל דירה שכורה. לא ידעתי איך אני יכולה להחיות את השרשרת. לתקן אותה למצבה המקורי לא היה נראה לי נכון, ידעתי שאני רוצה גם לענוד אותה ולא רק שתשכב בארון.

ואז הכרתי את שלי דהרי

זה קרה ב-2015 ואחרי שערכתי איתה ראיון בבלוג ידעתי שאני רוצה לבקש ממנה בקשה אישית – שתיצור לי שרשרת חדשה בשילוב עם החרוזים מהשרשרת של סבתא.
השרשרת הגיעה אליי ליום ההולדת 35 שלי. התוצאה לפניכן.

%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%9f

לא ידעתי מה אקבל, ביקשתי משלי שתעשה מה שמרגיש לה לנכון. כשפתחתי את החבילה, לא יכולתי לעצור את הדמעות מרוב התרגשות. שלי הכינה שרשרת מושלמת. השילוב של הצבעים עם החרוזים, הסגנון, האורך, ״היד של שלי״ בעיצוב  – הכל היה מדויק וטוב בהרבה ממה שדמיינתי.

מכל המתנות שקיבלתי וקניתי, זאת היתה המתנה המרגשת ביותר, מרגישה שסבתא שלי קרובה אליי יותר מאיי פעם וזה כל כך משמח אותי. כל כך.

Processed with VSCO with j6 preset

אפילו נשארו לי חרוזים לצמידים לבנות שלי, לעלמה ולזו הקטנה שבבטן. יגיע היום ואצור להן זכרונות מנצנצים, מסבתא אהובה שבטוח שומרת גם עליהן, ומחייכת אי שם למעלה.

%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%9c%d7%91

אולי תאהבו גם את...

2 תגובות
  • טלי פז

    6 בדצמבר 2016 at 9:52 am הגב

    מרגש ומאד נוגע ללב אירה. אין ספק שמצאת דרך מופלאה לזכור את סבתא ולשאת אותה איתך לעוד שנים ארוכות.

  • התרגשתי כל כך עד שאפשר היה לחשוב שאני היא ההריונית ההורמונלית.

להשארת תגובה