יום כיפור מנקודת מבט אחרת

אקדים בהתנצלות בפני כל מי שצמה ביום כיפור – הפוסט הזה לא הולך להיות על סליחות וחשבון נפש, למעשה זו ההתנצלות היחידה שתופיע בו. לעומת זאת יופיעו בו – תמונות של ילדות מחייכות, שקיעות, טיולים על כבישים, הורים נינוחים ובטן אחת בחודש חמישי (שלי).

אך לפני כך, הבהרה קטנה בכל זאת: לא ארחיב על ה״אני מאמין שלי״ בנוגע ליום כיפור או בכלל על עמדתי לגבי הדת. רק אציין שאני מכבדת כל אדם שחושב אחרת ממני ומאמינה שיש מקום לכל אחד מאיתנו לחיות לפי אמונתו, בלי לפגוע באחרים.

ועכשיו אחלוק אתכן תגלית מרעישה (בשבילי לפחות) – היה לי ממש כיף ביום כיפור הזה. חוויתי אותו הפעם מנקודת מבטה של עלמה וזה היה שינוי מרענן לשנים עברו.

הרגשתי שחזרתי לילדות וזה היה מרגש ומלהיב. במשך יממה וחצי בילינו בחוץ – על אופניים, קורקינט, מגלשות, נדנדות, עגלות עם בובות, בועות סבון ובעיקר מפגשים ספונטניים עם חברות וחברים קטנים בני שלוש.

רמות השמחה וההתרגשות של עלמה מכל מפגש עם עוד חבר מהגן היו כל כך גבוהות שגם אני נדבקתי בחיידק ההתלהבות.

מצאתי את עצמי מפריחה בועות סבון, רצה יד ביד עם עלמה וחברה (גם עלמה) על הכביש, מסיעה ילדים על אופניים, מאכילה בובה בענבים ורוכבת על קורקינט (זה אגב היה קצת מיותר בחודש חמישי, הקורקינט לא הביע שביעות רצון).

איכשהו אפילו הכובד של ההריון והגב שכמעט נתפס לא קלקלו את השמחה.

עוד דבר מעניין שקרה – בזכות הילדים נוצר חיבור גם בין ההורים. כנראה שזה מה שקורה כשהילדים נכנסים לגן עירייה, פתאום כולם יוצאים מהבועה שלהם ונוצרים קשרים חדשים. יש בזה משהו קסום, קצת כמו להתחיל מהתחלה והאמת? זה מרגש אותי.

אין לי הפעם פואנטה מובהקת, פשוט חולקת אתכן שממש נהניתי, שיום הכיפור הזה שהחזיר לי את ההתלהבות מהדברים הקטנים, ארגן לי זמן איכות אמיתי עם הילדה שלי וגרם לי להתחיל את השנה החדשה עם חיוך.

ועכשיו אני מוכנה להמשך השנה. שרק תמשיך ככה, בטוב, כולל הלידה, ואני מאושרת 🙂

שנה טובה.