Mom Traveling Alone – טיול בלוגרים לוילנה

I will always have Vilnius

השורה התחתונה: את הפוסט הזה אני מתחילה כבלוגרית רצינית ומכובדת, שומרת פאסון, תרבותית ופיוטית ולאט לאט מתדרדרת לשופינג, לבליסת מתוקים וחוזרת עם קילוגרמים עודפים (עליי, לא במזוודה, חלילה). ובעצם, מה שאני רוצה להגיד זה "OMG טסתי לבד! ישנתי! הבנות והבעל שרדו בלעדיי אאאאהההה. תצבטו אותי". כמו כן, מתי שוב? היה כיף מדיי וקצר מדיי ונפתח לי התאבון (תכף תראו עד כמה).

מתחילים!

מודה שבשנה האחרונה אני והבלוג ביחסים סבוכים. הוא כאן, מחכה בסבלנות, אבל אני לא נאמנה, באה והולכת, לא מתמידה. אולי עכשיו, עם הטיול הכיפי הזה, שהכניס לי אוויר לריאות ואנרגיות שמחות, אחזור לכתוב פה בצורה קונסיסטנטית. בינתיים אספר את ההייליטס שלי משלושה וחצי ימים של חופשה אמיתית, בה הכרתי אנשים נפלאים, קפאתי קצת מקור (ולא התלוננתי, כמעט) ובעיקר נחתי, טיילתי ונהניתי מכל רגע.

מה את הולכת לעשות בוילנה?

״וילנה? מה את הולכת לעשות בוילנה?״ חברה שואלת אותי כשאני מספרת לה שהוזמנתי על ידי מיכל מנור, מהבלוג "רואה עולם" להצטרף לטיול בלוגרים מטעם Go Vilnius במסגרת משרד התיירות של ליטא.
״לנשום״. זו התשובה האינטואיטיבית שלי. וגם לישון לילות מלאים, לטייל, להכיר מקומות ואנשים מוכשרים ולהיזכר שאני חשובה ולא רק אמא של, אישה של, אשת מקצוע ועוד מגוון כובעים שמתחלפים על בסיס שעתי ביומיום שלי.

קרוטית, גבירותיי

״רוצה מלפפונים?״ שואלת אותי רחלי (אקא הכוהנת קרוטית) ברגע הפגישה בשדה התעופה. היא מחזיקה קערת מלפפונים והעיניים שלה צוחקות. ״אני תמיד רעבה, את עוד תראי״.

זו הפעם הראשונה שאני פוגשת את רחלי קרוט, האישה והאגדה, ואין ספק שעם משפט הפתיחה הזה הבנתי שהולך להיות לנו כיף ביחד. ״איזה מזל! אני הכי פודי. גם אני תמיד רעבה״.
בסוף לא לקחתי מלפפון, אבל רק מהסיבה שחמש דקות קודם לכן תקעתי חצי סנדביץ עם סביח פלוס קפה. קלאסי.

המראה פלוס נוסטלגיה מינוס קליטה

״היום לפני חמש שנים פתחת את הבלוג״, גיא מסמס לי בדיוק כשהתמקמתי בכיסא ליד החלון, במטוס, בלעדיו ובלי הבנות, בדרך לוילנה.
צירוף מקרים? אין דבר כזה.
״סימבולי משהו״ אני עונה לו.
הקליטה נעלמת, המטוס ממריא ואני, לראשונה מאז שאני אמא, חופשיה. כולל מהלפטופ ומהקליטה באייפון.

מיכל מנור, זיוה רענן, רחלי קרוט, עפר קידר ואני – חבורת בלוגרים לא טריוויאלית?

חוץ ממיכל (שמסתבר שלפני הטיול חשבה שאני קשוחה וגילתה שאני בכלל חמאה מומסת), לא הכרתי אף אחד באופן אישי.
מסתבר שנפלתי על חבורה הכי מדליקה (ומצחיקה!) שיכולתי לבקש. לכל אחד מאיתנו תחום עניין מרכזי אחד ותחומי עניין משותפים נוספים. התחברנו, צחקנו, אכלנו וגם נתנו אחד לשני ספייס. וככה יצא שהטיול שלנו, על אף שהיה קצר, היה מהכיפים והמעשירים ביותר.

ועכשיו אסיים להיות פיוטית, תרבותית ופוליטקלי קורקט ואגלה שקצת שיקרתי לגבי עצמי בפסקה הקודמת.

יש לי יותר מתחום עניין מרכזי אחד. יש שניים: אוכל וקניות.
אה, ושינה.
וקפה.

את האומנות, הנופים וההיסטוריה אשאיר למיכל, לזיוה ולעופר.

אני כאן בשביל לאכול

בעדיפות את כל מה שרחלי אוכלת.

אני כאן בשביל למצוא בגדים, תכשיטים ונעליים מהממים,

בעדיפות של מעצבים מקומיים.

ובשביל להשלים כל קניה אפשרית שבארץ אתקמצן עליה

כי בחו״ל, ובכן, אני מוגזמת.

האמת שבסוף יצאתי חסכונית למדיי,

אבל רק כי מעיל העוגיפלצת שסחבתי איתי, תפס חצי מהמזוודה.

במה לא חסכתי?

בלהגזים ובלצלם מאות תמונות מכל פינה, מסעדה, בית קפה וחנות בהם ביקרנו.

יאללה, מוכנים לסיור מצולם במקומות השווים בוילנה?

מעולה. כי זה בדיוק מה שהכנתי לכם – מקומות שהכי אהבתי מהטיול שלנו.

מסעדת Sweet Root

ארוחת גורמה מקומית עם סטייל עולמי.

איך היה? טעים ומיוחד ממש.

 

מה הכי אהבתי?

את המנה המטורפת הזו. אם לא הייתי עסוקה בלבלוס, אולי הייתי זוכרת איך קוראים לה.

שוק Halės Market

גורמה, רק הפוך. למי שמחפש חוויה מקומית אותנטית, השוק זה המקום. אני התמקדתי בלאכול ובלרכוש כפפות הורסות (סליחה שלא צולמו, הייתי עסוקה בלצלם את המרק הורוד).

עיירה Trakai

עיירה קטנה ויש בה אגם, וגם טירה קדומה והרבה אוויר קר ונעים.

הפלגנו באגם, אכלנו כופתאות בשר, שתינו וודקה בטעם תרופה (חוויה בפני עצמה) ורכשתי צעיף צמר כדיי שלא ינשרו לי האוזניים.

מסעדת Sugarmour

מתוקים מתוקים ועוד פעם מתוקים!

כבר אמרתי שהעליתי 10 קילו? בבקשה, הנה הסיבה. הצילו.

רחוב המעצבים הסודי – Stikliai quarter

מעבר לכך שמדובר ברחוב עם היסטוריה יהודית, מדובר במקום הסודי של הבוטיקים המיוחדים שלא תמצאו במקומות אחרים. הרחוב מלא בחנויות מעצבים, אמנים וצורפים, בתי קפה מלכותיים (נשבעת) ובאווירה אירופאית.

מעצבת אופנה Julia Janus

מי שעשתה לי את הסיור ברחוב המעצבים, היא מעצבת האופנה המסקרנת ג'וליה ג'אנוס. ג'וליה היא אחת המעצבות המוערכות בליטא. הקו שלה מינימליסטי, עם טוויסט ייחודי והשוס הוא שהבגדים מגיעים בכל המידות. מדדתי והצטלמתי, אך לא קניתי כי המחירים היו קצת גבוהים מדיי עבורי. כמובן שמהר מאוד הצטערתי על כך (בעיקר על כך שהשארתי את המעיל הפרחוני בחנות).

החלק המשמח הוא שעכשיו יש סייל מטורף בחנות שלה והמחירים הפכו לנגישים ואף ניתן להזמין משלוח לארץ! החלק הפחות משמח זה שככל הנראה היא לא תמשיך לעונה הבאה בגלל ענייני תקציב. מקווה שזו עצירה זמנית ואני לגמרי הולכת לפרגן לה ולרכוש את המעיל (תחזיקו לי אצבעות שנשאר ואל תחטפו לי אותו!).

ואיך אפשר בלי לשתף עוד קצת מאווירת העיר?

אי אפשר. בעיקר כי צילמתי מאות של תמונות ואני צריכה לחלוק את היופי הזה.

ממליצה לבקר בעיר המקסימה הזו. הרגשתי שנחתי, התנתקתי, אפילו הרוסית שלי התגלתה כחיונית.

מבחינת עונת התיירות, כדאי לנסוע החל מחודש מאי ועד ספטמבר/ אוקטובר. תקפאו קצת פחות ותספיקו אף יותר.

ממליצה גם על המלון המיוחד בו השתכנו, הוא ממקום ממש בלב העיר העתיקה – Artogonist.

וזה עוד לא הכל

כל אחד מאיתנו כתב על המקומות שתפסו אותו. ממליצה (ממש!) לבקר ולגלות מקומות נוספים וזוויות אישיות על אמנות, צילום, היסטוריה ואוכל בבלוגים המופלאים של חבריי לטיול:

מיכל מנור – וילנה – נקודת הג'י של אירופה

רחלי קרוט – ממקרונים ועד ציפיליני  – 5 מקומות לאכול בהם בוילנה

עפר קידר – שורשים וצמרות עצים – חופשה בוילנה

זיוה רענן – על אמנות ויהדות – וילנה המתעוררת

זה המקום להודות שוב למיכל מנור שאירגנה את הטיול המהמם הזה, ולמאחרות הנפלאות שלנו מ Go Vilnius שדאגו לחוויה הנפלאה הזו וחשבו על כל פרט ופרט כדי שנרגיש רצויים, מרוצים, שמנמנים ובלוגרים חשובים מאוד.

נ.ב. נכון שאני חייבת לטוס יותר? באמת, העולם צריך אותי. מבטיחה שגם בטיול הבא אחפש אוכל, אטעם ואשמין במקומכם ואדווח. אה, ולא אתקמצן על רכישת מעיל, ואולי אפילו אעשה טובה לזוג נעליים.