וידוי אישי והבטחה לעצמי לשנת 2015

בדקה ה-90 של שנת 2014 יש לי וידוי. הוידוי הזה קשה ולא נוח לי, זה משהו שאני מתביישת בו ומחשיבה כנכות שלי.

אני לא נוהגת.

כבר שנים שלא נהגתי, המצאתי תירוצים שונים ומשונים למה הפסקתי לנהוג, הסברתי לעצמי ולאחרים מדוע זה בעצם ממש נוח לי: הרי אין באמת צורך לנהוג בתל אביב, אין חניה זולה ליד העבודה, הדלק ממש יקר, יש לי סידור נוח עם נהג מונית, הכלב אכל את המפתחות ועוד תירוצים כאלה, הגיוניים.

ניסיתי כמה פעמים לחזור לנהוג, אך בכל פעם זה התמסמס (בגללי כמובן) עד שהודיתי בפני עצמי שיש לי בעיה. למעשה פיתחתי חרדה מפני נהיגה ואם אני רוצה להפסיק להרגיש את הנכות הזו, אני צריכה לטפל בכך – לעשות תהליך אמיתי ולהפסיק להימנע.

למה אני מספרת לכם את זה? בשביל להיות כנה עם עצמי ובשביל שתהיו עדים להבטחה שלי לעצמי לשנת 2015 – לחזור לנהוג. הרי לא אוכל להרשות לעצמי לאכזב אתכם, נכון? אולי זה גם יתן למישהו אחר שיקרא את הפוסט מוטיבציה להתגבר על הפחדים והחרדות שלו.

אז הנה, אני מתחילה תהליך יחד עם מטפל  שהוא מומחה לטיפול בחרדות והוא גם מורה לנהיגה, שמעון אלקובי. מדהים שקיים כזה שילוב. היום נפגשנו לראשונה ונהגתי הביתה מהעבודה. האמת? אני אופטימית.

אז עכשיו לא תהיה לי בררה, אלא לעדכן אתכם בשנה הבאה שחזרתי לנהוג. מבטיחה פוסט חגיגי עם תמונות מאחורי ההגה.

עד אז, תחזיקו לי אצבעות 🙂

אולי תאהבו גם את...

2 תגובות
  • Ido

    1 בינואר 2015 at 8:49 pm הגב

    תתחדשי על החיפושית. אהבתי.

  • ליאן

    22 באוקטובר 2015 at 8:45 am הגב

    אני בעקבותיך! מבטיחה כאן מול כולן עד סוף 2015 לעשות לפחות שיעור נהיגה אחד!

להשארת תגובה