אם תשאלו אותי ״מה תרצי להיות כשתהיי גדולה?״, אענה – שלי גרוס.

יש לי הרבה סיבות מוצדקות לכך, הנה קומץ קטן מהן:
– הבלוג שלה, המלבישה, הוא האהוב עליי ביותר.
– חוש ההומור והשנינות שלה זה משהו שאם רובנו היינו ניחנים בו, העולם היה מצחיק ונעים יותר.
– הספר שכתבה, ״החיים ומה שלבשתי״, הוא היחיד שהצליח (מזה שנים!) לתפוס אותי ולגרום לי להזדהות ולצחוק בקול רם.
– אבל מעל לכל – טוב הלב שלה, הסבלנות והנכונות לעזור, הם ההשראה האמיתית בשבילי.

הנה סיפור אישי: פעם פעם היתה איזו מישהי ששלי לא הכירה. אותה אחת ״נפלה עליה״ בשאלות על הבלוג החדש שלה (״אומאמי״ שמו) ועוד הוסיפה תהיות ושאלות ברומו של העולם הוירטואלי. נו, נו.
במקום תשובה קצרה וקורקטית, קיבלה אותה אחת תשובות מעמיקות וסבלניות ועצות ששוות זהב.
מאז, אני משתדלת להעביר את הטוב הלאה ולענות באדיבות, בחיוך ובסבלנות לכל מי שפונה ומתייעץ איתי.
קבלו גם אתם קצת מהטוב הזה – שאלון אסוציאציות עם התשובות של שלי. מבטיחה שתקבלו השראה ותחייכו לא פחות ממני.
כשאהיה גדולה
אשחה קילומטר וחצי כל יום, יהיה לי שיער לבן, גינה אורגנית וארון הומאופתי.

משפחה
כתוצאה משילוב התסביכים הספציפי ממנו אני סובלת, החלום שלי כולל מגורים של שלושה דורות תחת קורת גג אחת.
ארון הבגדים שלי
מפתיע אותי כל פעם מחדש. כמו האנשים ששמים לעצמם מצלמה נסתרת בלילות כדי לברר למה הם משמינים, ומגלים לתדהמתם שהם מבלים את הלילה באכילה, ככה אני והארון שלי. פותחת אותו ולא מבינה מי מילאה אותו בכל הבגדים האלה (ג'ינסים במידה 40? שמלות באורך הברך? שכמיית קטיפה? מי קנתה אתכם ומתי?).

דימוי גוף
אני בין בני האנוש היחידים, כנראה, שתמיד בטוחים שהם יותר יפים ממה שהם באמת.
חטאים קטנים
החטאים שלי גדולים דווקא: חמדנית, יהירה ומצקצקת הרבה יותר ממה שראוי.

נעליים
כמו כותרת, צריכות להיות מסוגלות לתת את תמצית הסיפור כולו.

סגנון אופנתי
האמא של הנורמקור.

מעבירה את הטוב הלאה – תובנה שארצה לחלוק עם אחרות
לקרוא את כל מה שקורט וונגוט כתב אי פעם, או לפחות את המשפט הזה:
Hello babies. Welcome to Earth. It's hot in the summer and cold in the winter. It's round and wet and crowded. On the outside, babies, you've got a hundred years here. There's only one rule that I know of, babies-God damn it, you've got to be kind.

מה שלבשתי:
חולצת פסים של רוני בר.
סוודר אפור מ – fine lab.
ג'ינס של דיזל.
בחלק מהתמונות מעיל של אלמביקה ובחלק קרדיגן של מנגו שהיה על הסט, כי היה לי קר.
.נעלי ג'ז רגילות של בלוך שהוספתי להן סוליה אצל סנדלר
*התמונות צולמו בסטודיו של עידו לביא, במסגרת צילומים שלי למדור ״בית ספר לאופנה״ במגזין ״לאשה״. על כך אספר בפוסט נפרד.
לפוסטים של אורחות בסטייל הקודמות:
לוקה שקד:
אלה טקאץ׳ דרייזין:
רותי דר:
אנה לוקצקי:

sefi
21 בדצמבר 2015 at 9:28 amשלי, את יפה בדיוק כמו שאת חושבת שאת 🙂
ואירה, פוסט מקסים. כמו כל דבר עם שלי.
שלי
21 בדצמבר 2015 at 3:23 pm3>
ira khrakovsky
21 בדצמבר 2015 at 6:42 pmמסכימה איתך ממש ממש
שלי
21 בדצמבר 2015 at 3:23 pmאת נהדרת. נשיקות
ira khrakovsky
21 בדצמבר 2015 at 6:42 pmנשיקות חזרה ❤️
Noa sadeh
21 בדצמבר 2015 at 5:37 pmמקסים!!!
ira khrakovsky
21 בדצמבר 2015 at 6:41 pmתודה רבה יקירתי ❤️
נילי
21 בדצמבר 2015 at 5:43 pmכל כך נעים הבלוג הזה ♥
שרה
21 בדצמבר 2015 at 6:15 pmאירה
נעים להכיר אותך ואת הבלוג שלך דרך הפוסט הזה – היפיפה האסטטי והאינטלגנטי
על הצילומים המופלאים שבו, הראיון עם שלי ועל האהבה שיוצאת ממנו ונוגעת בקוראות אותו .
רוצה לומר לך תודה.
ואם תשאלי גם אותי "מה תרצי להיות שתהיי גדולה" מאמצת באהבה את התשובה שלך.
גילוי נאות – אני אמא של שלי האהובה ואני אובייקטיבית .
גילוי נאות (
ira khrakovsky
21 בדצמבר 2015 at 6:40 pmשרה יקרה, אין ספק שזו התגובה המרגשת ביותר שקיבלתי. תודה רבה לך על המילים הטובות כל כך ובעיקר על הבת הנפלאה שלך שמפזרת הרבה טוב והשראה סביבה. ❤️
Ofri Raban
21 בדצמבר 2015 at 10:26 pmפוסט מהמם אהובה, ושלי כזאת מקסימה וענתה תשובות מעוררות השראה!
ira khrakovsky
27 בדצמבר 2015 at 6:51 pmתודה רבה יפתי! שלי היא משהו מיוחד ובגלל זה גם הפוסט יצא כזה. ❤️
לילי
23 בדצמבר 2015 at 7:32 pmגם אני רוצה להיות שלי גרוס שאני אהיה גדולה ..הבעיה היא שאני כבר יותר גדולה משלי (-:
מאיזה ספר של וונגוט הציטוט הנפלא?