על יום האם, יום המשפחה ומה שביניהם

היום יום האם, או בשמו החדש – יום המשפחה.

קראתי לא מעט פוסטים על כך שהיה עדיף להקדיש את היום לאמהות ולא לשנות את שמו. ככה, כי מגיע לנו.

כי אמא יש רק אחת ושום דבר לא משתווה לה (ומי כמוני יודעת עד כמה אמא יש רק אחת, תראו פה).

נכון, בהחלט אפשר ואולי אף רצוי להקדיש יום אחד בשנה רק לאמא. חלילה, לא מתווכחת.

אבל,

דווקא היום הזה גרם לי לעצור שניה ולחשוב על המשפחה הקטנה שלנו ולהודות על מה שיש לי.

יש לי בעל מדהים ששותף מלא בכל המסע הזה שנקרא הורות. הוא נמצא שם בשבילי ובשביל עלמה בכל החלטה, בכל עשייה ובאינספור המטלות הבלתי מסתיימות שהגיעו כעסקת חבילה יחד עם הגברת הקטנה.

אנחנו יחד במסע הזה, מתחלקים שווה בשווה (לפחות מנסים). לכל אחד יש את התחומים בהם הוא חזק יותר. בישול? כביסה? אין לי מושג מה זה. סבלנות אין סוף? זה דווקא בצד שלי.

אז מה אני רוצה להגיד בעצם?

שאני מעריכה. מעריכה מאוד את מה שיש לי.  מבחינתי היום הזה הוא יום המשפחה.

גיא, אני אוהבת אותך.

תודה שאתה אבא מופלא לעלמה ובעל מפרגן, תומך ואוהב. תודה שאתה מאפשר לי להיות לידך הכי אמיתית שיש, כולל השגעונות, האובססיות הקטנות, הבלאגן שאני עושה בבית והנעליים שאני מפזרת בכל החדרים.

תודה על מה שיש לי.

יום משפחה שמח לנו. יום האם ויום המשפחה שמח לכולם.