לא התכוונתי שהסטטוס הזה יהפוך לפוסט, אבל אני לא רוצה שהוא יילך לאיבוד בין קירות הפייסבוק. רוצה לזכור את ההרגשה הזו של חששות והתרגשות, של סוף ושל התחלה חדשה. הילדה שלי תלך לגן מחר. כולי דמעות.
—————————————-
צילום: עידו סמיוני
הסטטוס הבא יעניין רק את ההורים שביננו. רווקים והורים לכלבים וחתולים, איתכם הסליחה.
תקופה מהממת, מאתגרת, מעייפת ומאושרת מסתיימת לה היום. איך מכניסים את הילדה שלך לגן אחרי שנה בה היא היתה מוקפת רק באהבה ובטוב? איך נדע מה שלומה, איך היא מסתדרת, מה היא אוכלת? לא סיפרו לי שהורות תהפוך אותי לספוג של דמעות (ועוד לא אמרתי מילה על גיא, אם אני ספוג הוא הדלי בכבודו ובעצמו).
תחסכו ממני ״זה לטובה״, ״שטויות, יהיה לה טוב״, ״פחחחח השארתי את הילד שלי בגיל חודשיים ומגיל שלושה חודשים הוא כבר הולך וקורא שקספיר״.
יודעת ומבינה הכל בראש. אבל הלב מתקשה לשחרר. מבינה שהתקופה הזו היתה חד פעמית ומרגישה זכות גדולה שהתאפשר לי לחוות אותה. עוד מעט, בלי שנשים לב, תעבור עוד שנה ועוד שנה ותכף היא תגלגל עיניים ותגיד ״אוף אמא, את לא מבינה כלום״ ו-״אבא, אני רוצה אייפון 21״. אבל בינתיים, היא הולכת מחר לגן. בפעם הראשונה. לשעתיים. אז מה אגיד מחרתיים כשהיא תישאר שם שלוש שעות?? אמאלה 🙂
צילום: עידו סמיוני
Yehudit Mazor
1 בספטמבר 2014 at 10:23 amזה לא שטויות. קשה לך לדעת שהילדה שלך נמצאת אצל אנשים שהם לא את ואת חוששת מאיך יהיה לה. זה ברור וטבעי.
אני יכולה לספר שעברתי את זה בעצמי (כשהבת שלי נכנסה לגן באפריל שנה שעברה בגיל שנה ו 9) ושיש לי תכתובת ווטסאפ עניפה עם הגננת שמעידה על כל שאלות ה "אכלה, שתתה, שיחקה, עדיין בוכה?" ששלחתי לה בתדירות של כל חצי שעה.
ההסתגלות הזו לא פשוטה לשתיכן. אני ממש לא בנאדם שאנטיפי באופיי אבל ככל שתמשיכי לשדר לעלמה שיהיה לה טוב בגן, לך יהיה יותר קל ולה יהיה יותר קל. If you build it, it will come
בהצלחה בגן
ira khrakovsky
10 בספטמבר 2014 at 4:44 pmתודה רבה על החיזוקים. עכשיו, אחרי שבוע וחצי שעלמה בגן, נראה לי שיהיה לה כיף וזה משמח אותי