תיעוד הרגעים היפים, המרגשים והמצחיקים של הילדים שלנו זה אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים לעשות עבורם, לפחות בעיניי. כשיגדלו הם יחפשו את פיסות המידע האלה וירכיבו מהם את סיפור הילדות שלהם.
אני יודעת שאני תמיד חיפשתי זאת והייתי צמאה לכל שבריר של מידע. והבלוג שלי, כנראה שבאופן לא מודע לעצמו, נולד גם בשביל זה – בשביל שלעלמה יהיו זכרונות כתובים ומצולמים שיישארו איתה גם כשתהיה אמא בעצמה.
אז אחרי ההקדמה המלודרמטית, קבלו את הרשימה הפרטית שלי שמוקדשת לעלמה, רגע לפני שהיא עוברת אותי בגובה, בשנינות, בחוש הסטיילינג, בכישרון הצילום, ביכולות השירה (טוב זה לא קשה) ובאהבה לאופנה.
באמת לא מובן לי איך לזוג הורים רגילים למדיי, יצאה עלמה אחת הורסת שמכניסה אותנו בכיס הקטן. בחיי שאחנו מגדלים פלא קטן בבית. ונכון, כולנו אומרים זאת על הילדים שלנו, אבל היי, נשבעת שבתור אמא שלה אני הכי אובייקטיבית. 
הנה מספר רשמים לגמרי אובייקטיבים לגבי הפלא הזה:
– מדובר בכוהנת סטייל (עוד לא בת שלוש) ששמה לב (לצערי) לכל נעל חדשה (שלי) שנכנסת הביתה ומעירה על לבוש לא הולם (גם אם מדובר ביציאה תמימה לפח הזבל).
"אמא, ככה את יוצאת מהבית?"
עלמה, בתגובה לכפכפי ההוויאנס שלי.
"בואי, קחי את אלה".
מפה לשם, אם ראיתם שכנה זורקת זבל על עקבים אדומים, רחמו עליה, היא תחת משטר סטיילינג מחמיר בבית.
– מצד שני, היא מלאת פליאה והערכה כשאני לובשת שמלה לטעמה: ״אמא את כל כך יפה!״
"אמא, אני אוהבת אותך כל כך באהבה ובלב ובתות ובשוקולד ובבטן ובאוזניים".
זה הרגע בו אני הופכת לשלולית: ״מה רצית מאמי? עוד שוקולד? להפריח בועות סבון בסלון? לקפוץ מהסולם למיטה של אמא ואבא? לנסוע באופניים במטבח? בטח אין שום בעיה, קחי גם צבעי גואש, קשטי את הקירות״.
– היא עוד לא בת שלוש ואוטוטו מטר בגובה. בבקשה אלוהי הגובה, 1.80 זה לגמרי מספיק לנו, סבבה? סבבה.
– היא מדקלמת ספרים, ממציאה שירים וחורזת חרוזים.
– וגם חותכת סלט, ביצים ואבוקדו (ותודה לאפרת לקט, אמא מאמנת, על פיתוח כישורים אלה).
– מתקנת את העברית של סבא וסבתא.
– מצלמת אותי כולל בימוי והעמדה.
– מחלקת חיזוקים חיוביים.
"יופי שזכרת להגיד 'תודה רבה', אני ממש שמחה. כל הכבוד".
– היא מלמדת אותי ללכת על עקבים.
– בוחרת בגדים לבד, מתלבשת לבד, נועלת סנדלים לבד, חופפת את הראש לבד, מקרצפת את הדלת של המקלחת לבד ומציעה ללכת לפגישות במקומי, לבד.
גם השמלות שעלמה לובשת בתמונות (איך לא) נבחרו על ידה ובאופן מעניין (מקריות? אין דבר כזה), הן של מותג הנושא את שמה – עלמונת.
ממליצה לבקר בחנות, יש לי הרגשה שהשמלות יהיו לטעמן של לא מעט עלמות נוספות.
ובאשר לילדת הפלא שלי, תודה שאת שלי. אני אמא הכי ברת מזל בגלקסיה.
אין תגובות