הריון שני – איך מתמודדים עם כל החששות?

הריון שני, בואו נדבר על זה.

אולי זו רק אני, אולי אצל נשים אחרות זה אחרת, אבל ההריון השני קשה לי בהרבה.

איך מחלקים אהבה לשניים? איך נותנים תשומת לב לשתי בנות אחרי שעלמה היא כל עולמי כבר מעל שלוש שנים?
בתור אחות בכורה השאלות האלה מטרידות אותי כנראה אף יותר מהרגיל. אני זוכרת כמה קשה היה לי בתור ילדה בת ארבע וחצי כשאחותי נולדה, זוכרת את הקנאה ואת ההרגשה שאולי כבר לא אוהבים אותי כמו פעם.

אהיה הכי כנה בפוסט הזה. הוא מתבשל לי בראש כבר שמונה חודשים ונראה לי שחשוב להוציא אותו החוצה, קודם כל בשבילי, אך גם בשבילכן, בשביל להרגיש שזה טבעי ונורמלי ושזה לא טאבו לדבר גם על הקושי.

אז איך מוצאים את האיזון הנכון אחרי הלידה?

איך נכון לנהוג עם ״הגדולה״ – האם לשתף כמה שיותר בטיפול בתינוקת או דווקא לתת לה את המקום להמשיך להיות קטנה, לקבל את הרגרסיה והקנאה שאולי יבואו ולא לצפות ממנה להתנהג ״כגדולה״? אני יודעת מה נטיית הלב שלי, ועדיין, מאמינה שלמצוא את האיזון הנכון זה האתגר הגדול.

  

ועוד לא אמרתי מילה על ההסתגלות והאיזון מחדש של הזוגיות, תפעול הבית, המטלות, הלילות הלבנים (שוב), העבודה… וואו, איך עושים את כל זה ונשארים בחיים? 🙂 כנראה שזה אפשרי, עובדה, יש כאלה (חוצנים) אמיצים מסביבי שיש להם אפילו 3,4,5 ילדים. אין לי מושג איך שורדים זאת, בחיי. כנראה שמה שרואים משם לא רואים מכאן.

כמה מילים על עצמי ועל ההריון השני.

לעומת ההריון הראשון בו הרגשתי קלישאה מהלכת – זוהרת ומהממת וכמעט בלי תופעות לוואי מעצבנות ועם משקל ממש סביר, הפעם הכל אחרת.

בחודשים הראשונים הרגשתי רע. כל תופעות הלוואי שכולן דיברו עליהן, ובהריון הראשון פסחו עליי, הגיעו בלי רחמים. הרגשתי נפוחה, חסרת אנרגיות, עייפה והכי רחוקה מ״זוהרת״. גם התגובות של הנשמות הטובות לא איחרו לבוא: ״מה זה, שמנת נורא״, ״התנפחת בפנים״, "את בטוחה שזה לא תאומים?", ״מה קרה לך? בהריון הקודם לא היית ככה״. כן, מסתבר שטאקט, זה לא משהו שאנשים רבים ניחנו בו.

גם העומס של היומיום בשילוב עם ההריון, הטיפול בעלמה והעבודה סביב השעון, בלי יכולת אמיתית למנוחה, נתנו את אותותיהם. לא היה לי רצון לכלום. התבאסתי מהמשקל הרב שהעליתי, מהדמות שנשקפה במראה ולא היה לי שום רצון להצטלם ובטח שלא להעלות תמונות הריוניות.

איפשהו במהלך החודש השביעי התחלתי להיות יותר טובה לעצמי.

התעשתתי. החלטתי שזה מה שיש כרגע ואני עדיין אוהבת את עצמי גם עם הקילוגרמים הנוספים. הבטחתי לעצמי שאחרי הלידה אחזור למשקל בו אני מרגישה בנוח, אבל בינתיים, לפחות אפסיק להתבאס.

ואז הגיעה אלה מילת.

כלומר, אלה הגיחה כמו פייה קטנה בפייסבוק עם מילים ועיניים טובות והציעה לי לבוא לתעד אותי בהריון בצילומים טבעיים ואמיתיים, עם עלמה, עם גיא, בסביבה הביתית שלנו, כמו שאנחנו באמת.

״אני רוצה שתהיה לך מזכרת עם עלמה לפני שתהיה לה אחות קטנה, שיהיה לכן תיעוד של אמא ובת״. המילים של אלה ותמונות מלאות האהבה והרוך שראיתי באתר שלה כבשו את ליבי.

את התוצאה של יום הצילום אתן רואות לאורך כל הפוסט וגם בתמונות הנוספות ברחבי הבלוג.

התרגשתי מכל תמונה ותמונה. פתאום, בפעם הראשונה הרגשתי יפה בהריון הזה. התמונות המשפחתיות העבירו תחושה של קרבה ואהבה והתמונות עם עלמה המחישו ברוך ובעדינות את הקשר והחיבור ביננו ואת הציפייה לאחות קטנה בצורה הכי טבעית ואמיתית.
התמונות האלה הן הזיכרון הכי יפה שיש לי מההריון השני ועכשיו אני יכולה לומר שעשיתי איתו שלום (עם ההריון וגם עם עצמי).

אפילו יכולה לומר בזהירות שמצפה כבר ללידה ומאמינה שמחכה לי ולנו תקופה חדשה ומרגשת. והאיזון? הוא כבר יגיע מעצמו, לפחות כך אני מקווה.

מי שרוצה למצוא את אלה מילת המדהימה, שעושה קסמים עם המצלמה, העיניים והלב שלה, היא נמצאת כאן וכאן.

זה הרבה מעבר להמלצה, אני הרגשתי שעברתי איתה תהליך של ריפוי.

תודה על התמונות הטובות האלה, תודה לכל מי שקראה, הציצה בתמונות או הזדהתה עם התחושות והחששות של להיות אמא בפעם השניה.

אולי תאהבו גם את...

12 תגובות
  • ניצן

    8 בינואר 2017 at 7:17 pm הגב

    תודה על הבלוג הזה אירה. כמו תמיד הכנות והפתיחות שלך ריגשו אותי מאוד ונגעו בכל נקודות החרדה שלי (בנתיים רק עם בת אחת אבל הראש כבר מחשב את חישוביו קדימה…). התמונות פשוט קסומות!! מאחלת לך המשך הריון בריא ונינוח

    • irahok

      8 בינואר 2017 at 8:06 pm הגב

      תודה לך על התגובה המקסימה ☺️ אומנם לא היו לי פתרונות לתובנות והחששות שלי, אבל אני באמת מאמינה שעם רצון טוב ואהבה, מוצאים את האיזון הנכון. מקווה שבהמשך יהיה לך (אם תרצי כמובן) הריון קל ובריא ושהחרדות יתפוגגו ❤

  • טלי פז

    8 בינואר 2017 at 9:10 pm הגב

    קודם כל הצילומים נפלאים ואת נראית נהדר (אני אובייקטיבית לגמרי, את יודעת). החששות שלך מאד מובנים ומוכרים אבל באמת שנאיזון המיוחל יגיע (גם אם זה יקח זמן או שהוא יוםר לא פעם זה כם בסדר).

    • irahok

      8 בינואר 2017 at 9:26 pm הגב

      תודה אהובה ☺️ מאמינה לך, גם לגבי האיזון שיגיע. מניחה שהחששות שלי לא כאלה יוצאות דופן ושכולנו עוברות זאת. ❤

  • אורטל אקרמן

    9 בינואר 2017 at 9:05 am הגב

    אווו כמה שאני מבינה לליבך,
    החוסר זוהר לעומת הפעם הראשונה, התופעות הריון שהגיעו הפעם, החששות ,הפחדים והאנשים החסרי טקט מסביב.
    כנראה שאין מנוס מכל אלו בהריון שני וכפי שמנוסים מאיתנו יעידו- הכל עובר והאיזון אכן מגיע אחרי כמה חודשים ללא שינה 😉
    את נראית נפלא ואני בטוחה שתעשי עבודה נהדרת בלמצוא את האיזון שיתאים למשפחה שלכם !
    שתהיה לידה קלה ובידיים מלאות!
    ונפגש באיזה ג'ימבורי בחופשת לידה 😉

    • irahok

      9 בינואר 2017 at 9:39 am הגב

      אהובה, שתינו יחד באותו המצב 🙂 מאחלת גם לך לידה קלה וטובה ושהאיזון החדש יגיע במהרה. מחכה למפגש בחופשת הלידה! ❤

  • כל התחושות הללו כל כך מוכרות… כולנו עוברות אותן, ושורדות איכשהו. תודה לך על הכנות והתמונות הנפלאות.

    • irahok

      9 בינואר 2017 at 9:29 am הגב

      את מרגיעה אותי 🙂 תודה ממוש. והתמונות באמת מדהימות, הכי פתחו לי את הלב.

  • נעמה אורבך

    9 בינואר 2017 at 12:30 pm הגב

    פוסט נוגע ללב אירה. זה מקסים שאת כנה ושואלת בפתיחות את השאלות שכולנו שואלות (ושואלים) במהלך הריון שני. האיזון יגיע, יהיו ימים מאוזנים, יהיו ימים פחות מאוזנים. יהיו רגעי קושי והרבה רגעי קסם כששתי שובבות יזממו מזימות איך לעצבן את אמא… יכולה להגיד שאחותי היא המתנה הכי גדולה של חיי, ואמנם ההבדל בינינו רק שנה אז לא היה לי הרבה זמן להיות לבד ואני לא זוכרת את התחושה שאני בת יחידה, אבל מההתחלה התייחסו במשפחה לזה שאחותי היא מתנה עצומה עבורי. את מבשלת עבור עלמה את החברה הכי טובה בפוטנציה. ממליצה לך מאוד מאוד על הספר "אחים ללא יריבות" (של אלה שכתבו את איך לדבר כך שהילדים יקשיבו). קיבלנו אותו להולדת הבן השני שלנו וזו היתה המתנה הכי טובה שיש. קוראת בו עד היום מדי פעם כשאני רוצה לרענן את המחשבות. הלב הוא איבר גמיש ביותר. באורח פלא הוא פשוט גדל כשנוסף ילד, ופתאום את מגלה שכן, אפשר לאהוב הכי בעולם עוד יצור. זו לא אותה אהבה. זו אהבה שונה ועצומה לכל אחד מהם. אצלנו נהגו להגיד, כשהיינו שואלות את מי את אוהבת יותר אותי או את טליה – "אותך אני אוהבת בנעמית, ואותך אני אוהבת בטליית". לכל אחת המקום שלה, המיוחד, לא שווה – אלא שונה וייחודי בפני עצמו.
    והצילומים של אלה – כל כך עדינים, מאוד תל אביביים בעיני (לא יודעת אם אתם גרים בתל אביב אבל ככה זה הרגיש לי). מלא אהבה ואור.

    • irahok

      9 בינואר 2017 at 7:46 pm הגב

      אהובה, תודה על התגובות המרגשות ומאירות העיניים! בהחלט מסכימה לגבי סלסה להעסיק את עלמה בזמן ההנקה וגם על הספר אני זוממת כבר תקופה 🙂 מחכה להתרחבות הזו של הלב ❤

  • נעמה אורבך

    9 בינואר 2017 at 12:34 pm הגב

    אה, וטיפ מעולה שקיבלתי מחברה – תכיני מראש לעלמה לפני הלידה סלסלה עם כל מיני פעילויות חדשות, וזאת תהיה הסלסלה שמוציאים בכל פעם שאת מאכילה את התינוקת. כדאי שאלה יהיו פעילויות שלא דורשות את עזרתך, או דורשות יד אחת בלבד, כי את תהיי עסוקה בלהחזיק את הקטנה. אפשר להתחיל בשלושה דברים בסלסלה ובכל כמה ימים להוסיף משהו חדש עד שיש מגוון יפה וכיפי. לא חייב להיות קנוי, יכול להיות צנצנת עם דברים בכל מיני צבעים ועלמה תמיין לפי צבעים, ספר קטן שאת יכולה להקריא, חרוזים גדולים להשחלה. מה שאת יודעת שהיא אוהבת. לי זה מאוד עזר.

  • שירה פורר

    10 בינואר 2017 at 9:52 am הגב

    הפוסט כתוב בכנות ורגישות והתחושות שלך מובנות לחלוטין לא קל לעבור מהורה לילד אחד שאתה כבר מכיר ואוהב ויודע להורה לשניים, לילד עם אישיות חדשה ונפש עדינה שצריך ללמוד אותה מחדש. ואני לא אשקר ואגיד שזה קל – בהתחלה לא הפסקתי להשוות בין השניים אבל כל יום שעובר, מתאהבים עוד יותר בנפש החדשה במשפחה. הגדולים מתרגלים – לא קל להם לוותר בהתחלה על הבלעדיות ויש פרתי קנאה וזעם אבל ככל שהזמן עובר הם מבינים כמה כיף זה שניים ושהאח / אחות הם העוגן, החבר הכי טוב שלהם שיהיה שם לת-מ-י-ד. ואני שכבר עברתי לשלישית יכולה רק לספר – כי איתם הכי קל. את כבר יודעת מה לצפות לגידול במשפחה והגדולים הם כבר גדולים. החששות מובנים והפחדים אפילו מוצדקים אבל התמורה, או התמורה, שווה את זה .

להשארת תגובה