I'll stand by you

במקור זה היה אמור להיות פוסט של שיתוף פעולה עם מותג התיקים Nutopa של שרון מורגשנטרן. ובאמת שלקח לי שניות ספורות להחליט שהתיקים של שרון מדהימים בעיניי. יש בהם שיק עם טוויסט רוקיסטי, הם איכותיים ועשויים בעבודת יד. בדיוק מהמותגים הישראלים שאני אוהבת לכתוב עליהם – קטנים, יחודיים ורגע לפני הפריצה. אמרתי ליעל רוזנולד יניב שחיברה ביננו שאני לגמרי בעניין ושאשמח לשתף פעולה ולכתוב על כך.
ולמרות זאת, זה לא הולך להיות פוסט כזה. כלומר זה לא יהיה פוסט בו אספר על המותג, אצטלם עם התיק ואפזר חיוכים, המלצות והטבות שוות. מקווה שתסלחו לי.

img_9106

ועכשיו אסביר את עצמי. בזכות Nutopa והחיבור עם שרון, קרה מבחינתי משהו מדהים הרבה יותר משיתוף פעולה, משהו שלגמרי לא ציפיתי לו ועל זה אני רוצה לכתוב הפעם.

אך לפני כן, הקדמה קצרה והכרחית לסיפור – הפגישה שלי עם שרון

מהרגע שנפגשנו, ידעתי שזו מישהי שאני רוצה לשמוע כל מילה שיש לה להגיד. המסע שהיא עברה בחייה ריתק אותי, הרגשתי שיש הרבה נקודות חיבור ביננו. העברנו שעה וחצי עם טישו ודמעות. דיברנו על עצמנו, על החיים, על נקודות הדמיון שביננו, על יצירתיות ותשוקה שכל אחת מאיתנו מצאה במקומות שונים בחייה. נפרדנו עם הבטחה שההכרות שלנו היא רק ההתחלה (וכך גם קרה).

Processed with VSCO with c2 preset

ועכשיו אחזור לתחילת הסיפור

את התיק שהכי אהבתי בחרתי בעת ההתכתבות שלי עם יעל, עוד לפני שפגשתי את שרון. לדגם שבחרתי קוראים ״כריסי״ והוא הגיע עם תוספת לא צפויה – שיר ששרון בחרה בשבילו. מסתבר שככה זה עם כל התיקים ששרון יוצרת, כל אחד מלווה במוזיקה אחרת שפגשה אותה בנקודת זמן מסוימת בחייה ובאה לידי ביטוי בעת יצירת התיק.

Processed with VSCO with c2 preset

כשלחצתי על הקישור ליוטיוב והגעתי לשיר ולקליפ, קפאתי. זה היה השיר "I'll stand by you" של "The Pretenders", משנת 1994 שלא הקשבתי לו לפחות עשור.
השיר זרק אותי למסע בזמן. במשך ארבע דקות בהן הוא התנגן צפו בי זכרונות מהילדות, מתקופת ההתבגרות ומחיי הבוגרים. השיר הציב לי מראה שלא ציפיתי לה. ככה פתאום באמצע היום ובלי שהתכוננתי לכך, מצאתי את עצמי במערבולת של רגשות.


הרגשתי כעס כלפי הבחורה שבקליפ, על הטוטאליות שלה, על ההקרבה והביטול העצמי שלה מול בן זוגה. ההרגשה הזו גרמה לי לאי נוחות ולמבוכה. למה אני מגיבה ככה? הרי זה שיר יפה שאני אוהבת.

ואז הבנתי ונאלצתי להודות בפני עצמי – הבחורה הזו, היא מייצגת לי את עצמי, לפחות כמו שהייתי פעם.
כל חיי, מאז שאני ילדה, מצאתי את עצמי מטפלת באחרים, פותרת בעיות, לוקחת אחריות, שמה את עצמי הרחק מהמקום הראשון. הדפוס הזה של הקרבה עצמית, לקיחת האחריות המוגזמת והמחשבה של ״לא נעים לי״, או גרוע יותר ״לא מגיע לי״ (כי הרי זה השורש), היה נוכח בחיי שנים רבות. זה התבטא בבחירות שעשיתי, בדפוסי התנהגות והתמודדות שסיגלתי לעצמי ובעצם כמעט בכל אספקט בחיי.

מהצד זה אולי התפרש כבגרות, כיכולת הכלה, הקשבה ואכפתיות וגם אני העדפתי לראות את הצדדים היפים האלה. עצמתי עיניים על כך שבעצם זה עשה לי לא מעט נזק והרחיק אותי מהשאיפות והחלומות שלי.

Processed with VSCO with k3 preset

השינוי הראשון הגיע עם האמהות

למדתי לזהות את ״רעשי הרקע״ ולעשות בחירות חכמות יותר. האמהות חידדה לי איפה נכון להשקיע את האנרגיה והאהבה שלי, איך לשנות את סדר העדיפויות שלי. הטוטאליות שבלהיות אמא, בעיקר בשנה הראשונה, היתה טבעית ונכונה לי. משהו שם התחבר לי ועזר לי להבין איפה אני צריכה להשתנות, איך להיות קשובה יותר לעצמי. באותה התקופה גם פתחתי את הבלוג, שהיה צעד משמעותי לביטוי העצמי שלי.

img_8289

התפנית השניה קרתה לפני כשנה וחצי

לקחתי החלטה לגבי החיים שלי ואמרתי לעצמי ״עכשיו אני. מגיע לי״.

בשנה וחצי האלה אני לומדת להגשים את החלומות שלי והו, כמה שאני קורעת את התחת בשביל שזה יקרה.

היום אני שמה את עצמי במקום הראשון ונותנת לעצמי את ההזדמנות שמגיעה לי – להיות שלמה ומאושרת עם הבחירות שלי והחיים שלי.

img_8843
כשהשיר הסתיים, עוד לקח לי זמן להתאושש ולעכל את מערבולת הרגשות שהוא העביר אותי. הכעס והמבוכה שחשתי בהתחלה, התחלפו בהבנה שהמשפט I'll stand by you הוא בעצם בשבילי ושהיום אני מפרשת אותו אחרת.

החיבור שלי לשרון, היצירה המיוחדת שלה שמתקשרת למוזיקה, התיק, השיר – שום דבר לא קרה במקרה. עברתי שיעור מזורז במודעות, קבלה ואהבה עצמית.

כתוצאה מהשיעור הזה הנה משהו שלא אמרתי לעצמי אף פעם בקול רם – I'll stand by me.  סוף סוף הבנתי שמגיע לי שאהיה לצידי, לא משנה מה.

img_9322
תודה לשרון וליעל על כך שגרמו לי להתבונן פנימה, תודה על כך שנפגשו דרכינו ועל הרזוננס שנוצר ביננו.

6 תגובות
  • שלי שלו

    5 באוקטובר 2016 at 2:01 am הגב

    אירוש,
    אוהבת את הדרך שלך לספר סיפור
    ואוהבת אותך.
    כשאת לצידך, הכל אפשרי!
    שתהיה שנה טובה ממש
    מגיע לך

  • הילה לוי

    5 באוקטובר 2016 at 8:25 am הגב

    וואו איזה פוסט מטלטל ונפלא. מזדהה עם כל מילה. גם אני בעלת היסטוריה ארוכה של ריצוי אחרים על חשבון עצמי. תודה שחלקת איתנו. מאחלת לך המשך הגשמה עצמית והגשמת כל החלומות.

  • סיון ליבנה חכים

    5 באוקטובר 2016 at 9:06 am הגב

    אירוש יקירה,
    כבר אמרתי לך איך אני אוהבת את הכתיבה שלך?
    הרגישות שלך מדהימה בעיני.
    את כזו ממי שזה לא יאומן.
    פשוט אין דברים כמוך.
    כמו אז שדיברנו בטלפון. ל5 דקות אולי. בקושי הכרנו וישר ענית. עזרת. שיתפת בידע. תמכת. הכי לא מובן מאליו.
    מאחלת לך שתמיד תהיי לצידך ושהשנה הזו תהיה שנה של הגשמת חלומות ויעדים אישים ומקצועים.
    נשיקות

  • טל רוז. הלוי

    5 באוקטובר 2016 at 9:38 am הגב

    כמה מקסים אירה.
    נפלאה.

  • כרינה ובר

    5 באוקטובר 2016 at 9:50 am הגב

    אני מאמינה גדולה במוזיקה. היא מסוגלת להניע אותנו ולהעביר אותנו תהליך רגשי עמוק בכמה דקות.ואת אהובה, עברת תהליך של התבגרות והתפכחות משמעותיים כל כך. אני חושבת שהיום, הנתינה הענקית שלך, נובעת ממקום חדש ואחר. לא על מנת ש… אלא פשוט כי זה משמח אותך כשזה נעשה ממקום שמייטיב איתך.
    אני כל כך אוהבת לקרוא אותך. ואני אוהבת מוזיקה. ותיקים… אז מבחינתי מדובר בפוסט שלוחץ לי על כל הכפתורים.

  • רלי

    7 באוקטובר 2016 at 6:45 am הגב

    את נהדרת .נקודה.הדרך שלך לספר סיפור היא מרגשת מטלטלת ונותנת במה לכל האישיות שלך.שנה טובה ❤️תהני מהמשפחה שאת יוצרת ,מהבלוג,מהתיק ומעצמך כמובן

להשארת תגובה